ועדה מקומית לתכנון מורדות הכרמל נ' פליס ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש, בחודש 12.08, כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שימוש במקרקעין שנבנו ללא היתר, לפי סעיפים 204(א), 208 ו - 209 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965.

בכתב האישום נטען כי ביום 26.5.2008 וביום 23.9.2008 נמצא כי "הנאשמים ו/או מי מטעמם, עושים שימוש בעבודות בניה" שנבנו ללא היתר כדין. מדובר בשימוש ב"גלריה" בשטח של כ- 165 מ"ר, סככה מפח בשטח של 141 מ"ר, מדרגות חיצוניות מברזל בשטח 6 מ"ר ושלוש מכולות שהוצבו במגרש בשטח כולל של 45 מ"ר (להלן: "המבנים").

בפתח הדיון שנקבע למתן מענה לכתב האישום, הודיע ב"כ הנאשמים כי בחודש 12.10 ניתן היתר למבנים נשוא כתב האישום וטען ל"זוטי דברים".

לטענתו, מדובר במבנים שהוקמו בסוף שנות ה- 70 כאשר המאשימה ו/או הרשויות לא פעלו נגד בעל הזכויות הקודם בנכס. הנאשמים רכשו את הנכס בשנת 2007, ועם קבלת הזכויות בו בשנת 2008, החלו בהליך של לגליזציה ובסופו של יום אף קיבלו היתר בניה כדין. ב"כ הנאשמים הוסיף כי במבנים עושים שימוש שוכרים שהיו בנכס עוד טרם רכישתו ע"י הנאשמים.

בתגובה לטענות אלה, הסבירה המאשימה כי הבנייה התגלתה אגב העברת הזכויות בנכס (מהבעלים הקודם לנאשמים) ולא הכחישה כי נכון להיום הבנייה הוכשרה. לגישתה אין לקבל את הטענה בדבר זוטי דברים, כאשר מדובר בהיקף בנייה גדול של למעלה מ- 350 מ"ר, בו נעשה שימוש מסחרי ע"י הנאשמים למעלה משנתיים. לנאשמים ניתנה הזדמנות להפסיק את השימוש, להסיר את המבנים או לפעול להכשרתם, עוד טרם הוגש נגדם כתב אישום, אך הם לא נצלו הזדמנות זו.

דיון ומסקנות

ההגנה בדבר "זוטי דברים" מעוגנת בסעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, שקובע את אחד הסייגים לאחריות הפלילית ולפיו: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

הגישה הרווחת היא שהתנאים המפורטים בגוף ההוראה, הם תנאים מצטברים, כאשר התנאי של "האינטרס הציבורי" הוא המכריע. הוראה זו באה כדי להעניק לבית המשפט סמכות ליטול ממעשה את פליליותו, בשל היותו חסר משמעות, מן ההיבט של האינטרס הציבורי, וזאת על אף שפורמלית נתקיימו יסודות העבירה. (ראה לעניין זה את ספרו של יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, תשס"ה – 2004, עמ' 555-556).

נקודת המוצא היא כי קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין את מי שהתקיימו בו יסודות עבירה פלילית, כאשר החריג לכך הוא במקרים בהם חרף התקיימות היסודות של העבירה אין אינטרס ציבורי בהטלת אחריות פלילית.

בע"פ (ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' מנשה יוסף ואח, נקבע כי יש לבחון את טיבו הקונקרטי של המעשה וכי ההגנה תתקבל רק במקרים בהם אין במעשה מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינת עניינית את המושג של עבירה פלילית.

סייג זה מחילים בזהירות רבה ותוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראה ע"פ 7829/03 מדינת ישראל נגד אריאל הנדסת חשמל).

זה המקום לציין כי בעניין מנשה יוסף הנ"ל נקבע כי הטענה בדבר "זוטי דברים" אינה טענה מקדמית המביאה למחיקת האישום או סגירת התיק, אלא מדובר בהגנה מהותית המביאה לזיכוי הנאשם אם תתקבל, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הנאשמים ובלשון ביהמ"ש ".. על השופט לקבל תמונה מלאה של כל הנסיבות הדרושות בטרם יגיע לכלל החלטה אם לקבל טענת הגנה זו אם לאו. לפיכך ניתן להגיע בדרך כלל להחלטה בסוגיה זו רק לאחר שמיעת המשפט והבאת הראיות".

בענייננו הועלתה הטענה בשלב מקדמי וטרם בירור העובדות העומדות בבסיסה של הטענה, אך גם אם אניח כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אין בידי לקבל את הטענה בדבר תחולתו של סעיף 34יז לחוק העונשין.

בנייה ללא היתר הינה עבירה חמורה הפוגעת בשלטון החוק ובאכיפתו ובשלום הציבור ובטחונו, כאשר אכיפתן של עבירות מסוג זה נועדה להגשים את האינטרס הציבורי הכרוך במאבק נגד בנייה בלתי חוקית. עבירות התכנון והבניה נתפסות כעבירות חמורות ביותר וכמכת מדינה הדורשת מאבק עיקש לאכיפת הדין.

יפים הדברים שנאמרו ברע"פ 5986/06 אהרן מלכיאל נ' מדינת ישראל :

"התופעה של בנייה בלתי חוקית הפכה לרעה חולה במחוזותינו. מימדה הרחבים של תפועה פסולה זו, שיש לעוקרה מן השורש, מגבירים את הצורך באכיפה יעילה של דיני התכנון והבניה ובפיקוח הדוק על בנייה ללא היתר".

עבירת השימוש במקרקעין שנבנו ללא היתר, באה כדי למנוע הנצחה של עבירה פלילית קיימת ומתמשכת יום יום ומאפשרת התערבות חוקית על מנת למנוע שחוטא יצא נשכר.

אין לקבל פרשנות לפיה עבירה של שימוש במקרקעין שנבנו שלא כדין הינה דבר קל ערך מבחינת האינטרס הציבורי, במיוחד כאשר מדובר, כמו בענייננו, בהיקף בניה רחב המשמש – כך עולה מתיאור המבנים בכתב האישום – למטרות עסקיות/מסחריות.

קבלת הטענה בדבר "זוטי דברים" עלולה לתמרץ אחרים להקים מבנים ללא היתר בניה, או לרכוש מבנים שנבנו ללא היתר ולדאוג לקבלת היתר רק לאחר הגשת כתב אישום או בדיעבד. יש בכך כדי לפגוע במטרתם של דיני התכנון והבניה, הבאים להגשים בין היתר מטרות חברתיות וכלכליות כאשר בהחלטת מוסדות התכנון למתן היתר מראש, מובאים בחשבון גם אינטרסים תכנוניים ובטיחותיים בהם אין להקל ראש.