ועדה מקומית לתכנון מגדל העמק נ' בן חיים ואח'

החלטה

פתח דבר

בפניי בקשה לביטול פסק הדין מכוח סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

כתב האישום ייחס לנאשמים, את העבירה של אי קיום צו בית המשפט, אשר ניתן נגד המבקשים ביום 6/10/10 בתיק עמ"א 3495-12-09, במסגרתו ניתן צו סגירה לעסק מסוג מוסך המנוהל בידי המבקשים באזור התעשייה הדרומי במגדל העמק. תוקפו של הצו על פי פסק הדין הינו עד ליום 6/12/10, כאשר על פי כתב האישום נמצאו המבקשים כממשיכים לנהל את העסק עד תאריך 30/3/11 כאשר אין בידיהם רישיון עסק. הוראות החיקוק לפיהם הואשמו המבקשים במסגרת כתב האישום הם סעיפים 4 , 14(א) , 16 , 18 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק").

ביום 7/12/11 התקיים דיון בו ניתן גזר דין בהעדר המבקשים. לאחר שהוגשה בקשה לביטול גזר הדין ע"י המבקשים בצירוף אישור רפואי, בוטל גזר הדין ונקבע מועד דיון חדש ליום 6/3/12 .

המבקשים לא התייצבו לישיבת בית המשפט מיום 06.03.12, אליה זומנו כדין, הורשעו ונגזר דינם לתשלום קנס כספי בסך 8,000 ₪, וכן סגירת העסק נשוא כתב האישום (להלן: "פסק הדין").

ביום 24.04.12 הגישו המבקשים את הבקשה דנן, לביטול פסק הדין.

טענות הצדדים

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, המבקש מס' 1 קיבל בדואר רשום, מיום 18.04.12, העתק מפסק הדין נשוא הבקשה, אשר ניתן בתאריך 06.03.12, בהעדר התייצבות.

הוסיפו המבקשים וטענו כי, עם קבלת פסק הדין, פנה המבקש מס' 1 למזכירות בית המשפט, שם נודע לו כי פסק הדין ניתן בהסתמך על שני אישורי מסירה, שאחד מהם חזר מסיבה "לא נדרש" והשני מסיבה "לא ידוע".

המבקשים טוענים כי, ההזמנה לדיון לא נמסרה להם, מעולם לא נודע להם על מועד הדיון, ולפיכך לא הוגש כתב הגנה, ולא התייצבו לישיבת ההקראה.

עוד טענו המבקשים, כי לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לגישת המבקשים, קיים טעם ממשי לאי התייצבותם אשר מצדיק ביטול פסק הדין, כאשר אי ביטולו, יוביל לעיוות דין, עקב נעילת שערי בית המשפט בפניהם.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, ביום 06.10.10 ניתן גזר דין כנגד הנאשמים על ניהול עסק ללא רישיון, אשר ניתן בהעדר הופעה מטעמם, על אף שבוצעה מסירה אישית על ידי העירייה (להלן: "גזר הדין הראשון").

לאחר שהמבקשים לא קיימו צו בית משפט, הוגש כתב האישום בשנית, כאשר לדיון שהתקיים ביום 07.12.11 לא הופיעו המבקשים, והם הורשעו וניתן גזר דין בהעדרם, (להלן: "גזר הדין השני"). בית המשפט, ביטל את החלטתו נשוא גזר הדין השני, ונקבע תחתיו דיון הקראה ליום 06.03.12.

עוד טענה המשיבה כי, המבקשים לא התייצבו לדיון מתאריך 06.03.12, על אף שידעו על קיומו, עת לא דרשו את הזימון מהדואר, ובכך ניתן נגדם פסק הדין.

לטענת המשיבה, משביקשה לבצע את גזר הדין, בכלל ההוראה לסגירת העסק, הגישו המבקשים את הבקשה עסקינן, כאשר אלו ידעו כי יקבלו זימון חדש לבית המשפט, עת גזר הדין השני בוטל, אך למרות זאת לא דרשו את הזימון.

דיון והכרעה