ועדה מקומית לתכנון טבריה העליון נ' דיין ואח'

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, בסייג לענין שטח המרתף ואני מרשיעה אותם בעבירות המפורטות בכתב האישום על פי העובדות שהודו בהם.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תש"ע, 12/05/2010 במעמד הנוכחים.

עיריה מרדכי, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. המדובר בעבירה של ביצוע עבודות בניה נרחבות לצורך הרחבת שטח בית כנסת, תוספת קומת מרתף וקומה א. העבודות בוצעו ללא היתר.

שמעתי ושקלתי טיעוני ב"כ המאשימה והנאשמים.

אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתה של עבירת הבנייה ללא היתר, שהינה אחת מהעבירות הנפוצות במדינה. בהקמת מבנה ללא היתר, הנאשמים נטלו את החוק לידיהם, תוך התעלמות מהוראות החוק.

יש בביצוע עבירות אלה חומרה נוספת הואיל וביצוען מחבל בהוראות התכנון שרשויות התכנון עמלו רבות כדי לתכננן ולאשרן, לרווחת כלל תושבי האזור. על פי דברי ב"כ המאשימה אין לנאשמים או לעמותה שהוקמה על ידיהם זכות קניינית בשטח הציבורי. הנאשמים בעצמם מודים כי ניסו לנקוט בהליכים תכנוניים מזה שנים אולם משלא עלה בידם לקבל היתר כדין, בעצם החליטו לקבוע עובדות בשטח, פשוטו כמשמעו.

חומרה נוספת מהעובדה שגם הומצא לידי הנאשמים צו הפסקה שיפוטי ב-9.6.09, נמצא שהצו לא קויים, העבודות נמשכו והושלמו תוך כדי הפרת הצו השיפוטי וללא מורא. הנאשמים מבקשים לקבל את טענתם שלא היתה בידיהם ברירה אולם טענה זו הינה חמורה במידה מסויימת בעיני, בפני עצמה.

כפי שהצבת עובדות בשטח אינה זכות המוקנית למי שחש כי נסיונותיו לקבל היתר כדין לא צלחו על לא עוול בכפו, כך אין לקבל טענה "שהייתי חייב לא לקיים צו שיפוטי של בית משפט", מסיבות כפי שפורטו לעיל. המחוקק קבע תרופות משפטיות למי שסבור שהינו זכאי לקבל היתר וכי רשויות התכנון אינם פועלים כהלכה. המחוקק קבע תרופות למי שמבקש להשיג על צו הפסקה שיפוטי. לא יתכן לקבל את הטענה שהפתרון לבעיות שכאלה בין אם הינן סובייקטיביות ובין אם הינן אובייקטיביות, הינו באמצעות עשיית דין עצמי ובחירת התנהגות של "כל דאלים גבר".

גם אם לא אמצה עם הנאשמים את הדין עד תום בהתחשב בעובדה שפעולותיהם נעשו שלא על מנת להפיק רווחים כלכליים, אלא מתוך אמונה שיש בכך כדי להפיק רווחים רוחניים, לא אמלא את תפקידי באם לא אטיל ענישה ראויה בהתחשב במלוא הנסיבות שתוארו.

על הנאשמים להבין שהמחוקק אינו משלים עם הצבת עובדות בשטח ואינו משלים עם הנצחתם בשטח אלא על פי היתר כדין. בתיקים מסוג אלה בתי המשפט נוהגים להטיל בין העונשים אף כפל אגרה, סכומים שהינם לא מבוטלים. כאשר מדובר במבנה דת, יש פטור מאגרה בניה על כן ב"כ המאשימה לא עתר להטלת כפל אגרה.

לאור כל האמור הנני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים כדלקמן-

1.תשלום קנס בשיעור 8,000 ש"ח או 80 ימי מאסר תחתיו.

* הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים הראשון לא יאוחר מיום 5.6.2010 והאחרים לא יאוחר מה-5 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הקנס לתשלום מיידי .

באם הנאשמים הפקידו סכום בגין צו הבאה, יקוזז הסכום מהקנס.

2.אני מחייבת את הנאשמים לחתום על התחייבות כספית בסך 15,000 ש"ח, להימנע, תוך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה על סעיפים 204,205,210,237,240 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 .

יסרבו לחתום על ההתחייבות ייאסרו ל -30 ימים או עד שיחתמו, לפי המוקדם.

3.אני מחייבת את הנאשמים להרוס את התוספות נשוא האישום, כמצבם ביום ההריסה, ולהחזיר את המצב לקדמותו, תוך 15 חודשים מהיום-זולת אם יהיה להם היתר כדין . ישכילו הנאשמים לנצל את התקופה שהוענקה להם עד לכניסת הצו לתוקף כדי לברר ולוודא את יכולתם להוציא היתר כדין ככל שבהעדר הוצאת היתר כדין יש לפעול לקיום הצו, ככתבו וכלשונו.