ועדה מקומית לתכנון ובנייה שמעונים נ' אבוסבית

החלטה

החלטת כב' השופט עטר מיום 30.10.13, ניתנה על יסוד אי תגובת המשיבה במועד, ביחס לבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה.

ואולם, ביום 7.11.13 החליט כב' השופט עטר לשנות החלטתו במובן זה שהעניק למשיבה אפשרות נוספת להגיש תגובה לבקשה. במובן זה, לא ברורה טענת המבקשת כי החלטת כב' השופט עטר מיום 30.10.13 "בעינה עומדת כי היא לא בוטלה על ידי ערכאת הערעור" (ס' 8 לבקשה). על פניו, טענת המבקשת נכונה באותה מידה גם לגבי החלטתו הנוספת של כב' השופט עטר, מיום 7.11.13, בה ניתנה למשיבה האפשרות להגיש לבקשה, חרף ההחלטה המוקדמת מיום 30.10.13. אף החלטה זו לא בוטלה על ידי ערכאת הערעור.

מכל מקום, על החלטת כב' השופט עטר מיום 7.11.13, לא הוגשה בקשה כלשהי מטעם המבקשת.

לאחר שהבקשה הועברה לטיפולי, ובשים לב לעמדות הצדדים, ניתנה החלטתי מיום 12.12.13, הדוחה את הבקשה בשל מכלול היבטים מצטברים.

ככל שהמבקשת לא הייתה שבעת רצון מהחלטת כב' השופט עטר מיום 7.11.13, ליתן למשיבה אפשרות תגובה (אחר שניתנה ההחלטה מיום 30.10.13), ולמצער, לא רוותה נחת מהחלטתי מיום 12.12.13, לא מחוור מדוע לא הגישה ערעור במועד.

אף אם היה למבקשת ספק ביחס שבין ההחלטות, היה עליה להציף העניין סמוך לאחר ההחלטה מיום 7.11.13, ולכל הפחות, אחר ההחלטה מיום 12.12.13, ולא להמתין למעלה מ-4 חודשים נוספים.

בסיפת ההחלטה מצאתי להתייחס עוד לטענת המבקשת כי החלטתי מיום 12.12.13 לא ביטלה את ההחלטה מיום 30.10.13, "אלא רק דחתה את הבקשה שכבר כאמור ניתנה עליה החלטה" (ס' 9 לבקשה).

טענה זו אינה מחוורת כלל ועיקר: אילו סבר ביהמ"ש כי ההחלטה מיום 30.10.13 - למתן ארכה עד ליום 1.10.14 - שרירה וקיימת, פשיטא כי לא היה מקום להיזקק למתן ההחלטה מיום 12.12.13. לא ברור מה פשר הטענה כי ההחלטה מיום 12.12.13 דחתה בקשה שכבר ניתנה עליה החלטה, שכן, משמעות הטענה הינה כי בהחלטתי מיום 12.12.13 דחיתי הבקשה, אחר שניתנה החלטה מיום 30.10.13 המקבלת את הבקשה. מופרכות הטיעון עולה מאליה ואינה צריכה ראיה.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

להודיע.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: