ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' דבאח ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשמים, מחמת הגנה מן הצדק.

כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשמים מייחס להם ביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט, אשר ניתן במסגרת גזר דין בתיק חע"מ 273/08 ביום 26.11.2008 ואשר הורה להם, בין היתר, להרוס המבנה נשוא אותו כתב האישום, תוך המועד שנקצב.

עוד פסק בית המשפט בגזר דין בתיק חע"מ 273/08, כי היה והנאשמים לא יבצעו הצו, תוכל הוועדה לבצע הצו והוצאות ביצוע הצו תחולנה על הנאשמים.

ב"כ הנאשמים עותר, כאמור, לביטול כתב האישום שבפני מהטעם, שלא היה מקום, לטעמו, להגיש כתב האישום, מקום בו בית המשפט קבע מנגנון אכיפתי חילופי להריסה דהיינו, אפשר למאשימה לבצע צו ההריסה.

עוד טען ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום מהטעם של אכיפה סלקטיבית ופרט נימוקיו בסיכומים שהגיש.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים וכן במסמכים שהוצגו לעיוני אני קובעת, כי דין הטענות להידחות.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק נקלטה במשפט הישראלי, תחילה בפסיקת בתי המשפט ובהמשך בחקיקת סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ, נקבע:

           "עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק

           והוגן. בעקרון עשויה איפוא, ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך פוגע

           באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שהם נתפסים בעיניו של ביהמ"ש. מטרת

           החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה

           על מעשיהן הנפסדים".

ובהמשך: