ועדה מקומית לתכנון ובניה אבו ב נ' אבו כף

הכרעת דין

הנאשם למעשה מודה שבנה ללא היתר. טענותיו אינן מצדיקות את הבנייה טרם קבלת היתר והן מהוות למעשה שיקול ברמת הענישה. לפיכך ועל פי הודאת הנאשם בעובדות הנטענות בכתב האישום, הנני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו כמתואר בכתב האישום, שהן עבירות של בנייה ושימוש ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א) ו – 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיפים 145 (א) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בכך שבמהלך שנת 2009 הקים מבנה בנ.צ. 188973/576723 בישוב אום בטין (להלן: "המבנה"), מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, הכל כמפורט בכתב האישום.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון.

דין והֲלָכָה פסוקה הם כי, ככלל, יכבד בית-המשפט את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, במסגרת הסדר טיעון, וזאת כל עוד מצא בית המשפט את שיקולי התביעה סבירים וכל עוד עונה ההסדר על האיזון הראוי בין האינטרסים והשיקולים העומדים על הפרק.

במקרה דנן, נחה דעתי כי שיקולי המאשימה בהסכמתה להסדר-הטיעון, הנם סבירים וּראויים, וּלפיכך החלטתי לכבד את הסדר-הטיעון.

שקלתי את טענות הצדדים: הבאתי בחשבון, מחד, את האינטרס הציבורי והאינטרסים המוגנים על ידי חוקי התכנון והבנייה. מאידך, שקלתי אף את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כעולה מטיעוניו. נתתי משקל לטענת ב"כ המאשימה בנוגע לקשיים התכנוניים ולכך שיש להקל עם הנאשם, אשר בשונה מאחרים, דווקא פועל להסדיר ענייניו במקום בו עדיין אין אפילו תב"ע.

בהתחשב בכל האמור לעיל, בנסיבות העבירה הנ"ל, ובהליכים שעושה הנאשם להסדרת החריגה, כמו גם באמור ע"י הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

הנאשם ישלם קנס בסך 2,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/01/11 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום והמתואר לעיל בסעיף 1 לגזר הדין. כדי לאפשר לנאשם להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, אני קובע שצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 29/05/12 בשעה 08:00 בבוקר.

אם הנאשם לא יקבל, את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהיה רשאי להגיש, במועד הקבוע בתקנות, בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל, ובכל מקרה מוזהר הנאשם כי בלא היתר בידיו ובלא ארכה מבית המשפט הוא חייב למלא אחר צו ההריסה.

אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה.

אם הנאשם לא יבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתו של הנאשם לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומו של הנאשם ולחייב את הנאשם לשאת בעלויות הביצוע.

אני רואה מקום להזהיר את הנאשם, כי אם עד המועד האמור בס"ק (ב) לעיל לא יהא בידו היתר בנייה כדין למבנה נשוא כתב האישום, ולא תינתן לו ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, הרי שאם לא תבוצע ההריסה הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליו הוא נדרש לחתום כמפורט להלן, כוללת עבירה זו, וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליו בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר דין זה.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה שיינתן בס"ק (ב) לעיל. ההתחייבות תהא למשך שנתיים מהיום ובסכום של 10,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 72 שעות, יאסר הנאשם למשך 10 ימים.

נציג המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"א, 29/11/2010 במעמד הנוכחים.