ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' שיבלאני

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ואני מרשיעה אותו בעבירות המפורטות בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

עיריה מרדכי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המדובר, בעבירה של אי קיום צו בית משפט שניתן בת.פ 2320/99 ביום 27.1.00 על פיו נצטווה הנאשם להרוס עד ליום 1.6.01 את המבנה נשוא אותו תיק. המדובר בבית מגורים שהוקם על ידו בשטח כ-120 מטר ללא היתר ותוך כדי הפרת צו הפסקה מנהלי ושיפוטי.

בניית המבנה התגלתה עוד ב-4.99 וביהמ"ש העניק לנאשם שהות לתקן את המעוות, על אף שהבית הוקם ללא היתר ותוך כדי הפרת הצווים האמורים.

הנאשם לא קיים את הצו, עד היום המבנה עומד במקומו ולא הוצא כל היתר.

עבירות הבניה הינן חמורות ונפוצות ונהיו למכת מדינה. בתי המשפט מחוייבים להחמיר בגינן.

חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בנאשם שהועמד לדין בעבר בגין אי קיום הצו בת.פ 1988/01. חומרה זו מקבלת משנת תוקף כאשר מדובר בבניין שנבנה בנסיבות שתוארו לעיל, על תווי של כביש מאושר. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בצו הריסה שניתן זה מכבר והוארך על ידי בית משפט גם במסגרת גזר הדין בת.פ 1988/01 (דה פקטו) וגם במסגרת בקשה מטעם הנאשם מ-10.06, לביצוע עד ליום 1.5.08.

בת.פ 1988/01 צויין ביום 5.6.02 כי בקשת הנאשם נדחתה עקב היות המבנה על תווי כביש. גם אז טען הנאשם למצבו הכלכלי הקשה ולכך שיש צורך בשינוי המצב התכנוני תוך כדי הצגת מכתב של ראש המועצה דאז (ראה כמפורט בת/2).

ב"כ הנאשם חוזר היום וטוען על אותו השינוי התכנוני שהמועצה מציעה במסגרת תוכנית מוצעת. אין מחלוקת שתוכנית זו ששמענו עליה עוד בשנת 2002 לא קיבלה תוקף עד היום ובנסיבות המתוארות לא ניתן לומר שיש צפי עתידי להוצאת היתר למבנה נשוא האישום, בעתיד המיידי והסמוך ,הנראה לעין.

ניתן בנקל לחוש אהדה טבעית כלפי אדם זה או אחר , הטוען למצוקת דיור , אולם הפגנת אהדה כאמור כלפי אותם הנאשמים פוגעת באופן ישיר ובאופן מצטבר בהליכי התכנון ותורמת ליצירת מצב של בכי לדורות . בית משפט התחשב בנסיבותיו של הנאשם פעם אחר פעם וניתן להתרשם שהתחשבות זו פורשה שלא כהלכה, כאוזלת יד, ולא היא.

התוצאה המצערת הינה שבית המגורים עומד במקום מעל 10 שנים, לאחר שהוצב בשטח, על פי הכלל "כל דאלים גבר", תוך כדי הפרת צווי הפסקה מנהלי ושיפוטי, אשר נועדו למנוע את הצבת העובדות בשטח מלכתחילה. אין ספק שאילוצים שכאלה יש בהם כדי להוסיף ולהשפיע על אילוצי תכנון שלא היה מקום ליצירתם ובוודאי שלא היה מקום להחמרתם.

חסד עושה ב"כ המאשימה עם הנאשם בשעה שלא ביקש להפעיל את המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם, ואין זה סוד שבגין עבירות שכאלה מוטל מאסר בפועל לא פעם.

ככל שעובר הזמן וככל שהטענות במישור התכנוני חוזרות ונשנות, מאבדות הם ממשקלם ואינם שקולות כנגד הפגיעה התכנונית הקשה הנוצרת בגין הנצחת מבנים כאלה במקום שנים רבות, תוך כדי הפרת צווים שיפוטיים, וכמעין אנדרטה המתריס בעיני המחוקק ואף בעיני אותם האזרחים האחרים הנדרשים לקיים את הוראות הדין.

לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים ומבלי למצות עם הנאשם את הדין עד תום, הנני מטילה על הנאשם עונשים כדלקמן:

1.הנני מורה על הארכת המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ 1988/01 למשך שנתיים מהיום.

2.תשלום קנס בשיעור 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם ב -15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 5.8.10 והאחרים לא יאוחר מה-5 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועד יעמוד מלא הקנס לתשלום מיידי.