ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' מוראד

הכרעת דין

פתח דבר

ביום 05.06.12 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד הנאשם, במסגרת תיק 4857-06-11 , בו ייחסה לו המאשימה, עבירה של אי קיום צו בית משפט, בכך שמיום מתן הצו בגזר דין בעניינו ביום 12.05.04 (במסגרת תיק עמ"ק 20276/03) אשר הוארך בהחלטה מיום 19.03.07 (במסגרת תיק עמ"ק 20341/06) למשך 10 חודשים, ועד ליום 03.12.09, לא הרס האחרון את המבנה הממוקם במקרקעין הידועים כגוש 17542 חלקות 152 + 155 מאדמות כפר בועיינה נוג'ידאת (להלן: "המבנה").

הנאשם אינו חולק על עובדות כתב האישום, אלא טוען ל "הגנה מן הצדק", המצדיקה לשיטתו ביטול כתב האישום הנ"ל (ראה דברי ב"כ הנאשם בעמ' 4 ש' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 24.01.12).

לצורך דיון בטענה המקדמית ושמיעת הראיות, נקבע דיון בפניי ליום 28.01.14, בו העיד הנאשם והוגשו בהסכמה ראיות התביעה ת/1 עד ת/5 וכן ראיות הנתבע (נ/1) אשר בסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות הנאשם

בסיכומים מטעמו, טען ב"כ הנאשם כי, במקרה דנן, יש בנסיבותיו של הנאשם, אשר אינו יכול לקיים את הצו, כדי להצדיק ביטול כתב האישום.

לטענת ב"כ הנאשם, במסגרת הליך אשר התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בין הנאשם לאשתו (נ/1), העביר האחרון את החזקה במבנה נשוא אישום לאשתו, דבר אשר לטענתו, סיכל ניסיונותיו להגיע למבנה זה לצורך ביצוע הצו, כאשר התקרבות למבנה הנ"ל תוביל לאישום פלילי של הפרת הוראה חוקית. לטענתו, הגשת כתב האישום נגד הנאשם, שעה שאינו מסוגל לקיים את הצו, מקימה לו הגנה מן הצדק כנגד אישום זה.

הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי, אי רישום הצו בפנקסי המקרקעין על ידי המאשימה, כפי שהיה עליה לעשות כן, בהתאם לגזר הדין (ת/1), מנע מבית המשפט לענייני משפחה להיות מודע לצו זה.

זאת ועוד, לטענת ב"כ הנאשם, היה על המאשימה להעמיד לדין אנשים אחרים אשר גרים במבנה ועושים בו שימוש, ולא להמשיך ולהגיש כתבי אישום נגד הנאשם, שעה שאין האחרון יכול להתקרב למבנה על מנת לקיים את הצו.

טענות המאשימה

המאשימה ביקשה לדחות את טענת הנאשם להגנה מן הצדק, כאשר לטענתה, אין בסיבות אותן העלה הנאשם לאי ביצוע הצו על ידו, כדי להקים "הגנה מן הצדק".

הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה כי קבלת טענת הנאשם, משמעה כי כל מי שהוטל עליו צו להריסת מבנה, יוכל למכור את המבנה האמור, על מנת לחמוק מביצוע הצו.

בנוסף טענה המאשימה כי לא הוכחה טענת הנאשם לפי הצו לא נרשם בפנקסי המקרקעין, כאשר אף אם צו זה לא נרשם, היה על הנאשם לפעול לביצועו.

דיון

טענת הגנה מן הצדק- המסגרת הנורמטיבית

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי, לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן:

"10. הגשת כתב האישום, או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

הדוקטרינה של הגנה מן הצדק הותוותה לראשונה בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221 (להלן: "הלכת יפת"), בו הכיר בית המשפט בסמכותו הטבועה לבטל כתב אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. עיקר עניינה של דוקטרינה זו הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', פ"ד נט(6) 766 (להלן: "הלכת בורוביץ"), הורחבו הטעמים וההצדקות להפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, ואין היא מוגבלת עוד לטעמיה המצמצמים בהלכת יפת, קרי "להתנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שיש בה "לזעזע את המצפון". בהלכת בורוביץ נבחנו כלל הנסיבות מבחינה תכליתית – מהותית.