ועדה מקומית הראל נ' ג'בר

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ושימוש במקרקעין ללא היתר.

על פי עובדות כתב האשום בו הודה הנאשם, הנאשם עבר קודם לשנת 1997 עבירות בניה בגינן הוצא נגדו צו הפסקה שיפוטי. הנאשם לא ביצע הצו והוגש נגדו כתב אישום בתיק עמ"ק (בית שמש) 1792/97. במסגרת גזר הדין מיום 13.12.98 ניתן צו להריסת הבניה תוך שמונה חודשים.

הנאשם לא ביצע את צו ההריסה, ואף הוסיף ובנה תוספות ללא היתר. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום נוסף בת"פ (בית שמש) 1532/02. ביום 8.10.2002 נגזר דינו של הנאשם לקנס בסך 45,000 ש"ח וניתן צו להריסת הבניה תוך 12 חודשים ואיסור שימוש בה.

בדומה לשני הצווים הקודמים, הנאשם לא ביצע גם את הצו שניתן בת"פ 1532/02, והמשיך לעשות שימוש בבניה הבלתי חוקית אותה הצטווה להרוס. בשל כך, הוגש נגדו כתב האשום שבפני.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת העבירות אותן עבר הנאשם ועל כך שמדובר בהפרה מתמשכת של מספר צווים. לאור זאת ביקש להשית על הנאשם קנס בסך 100,000 ש"ח וצו הריסה מיידי. עם זאת, לא עתר למאסר בפועל.

הנאשם אמר כי הוא גר בבית עם משפחתו ואם יהרס הבית יזרק לרחוב.

מתחם העונש ההולם

ככלל, עבירות בניה הן עבירות הנעברות ממניע כלכלי, ועל כן העונש ההולם אותן הוא קנס כספי אשר אמור לבטא את היקף הבניה שבוצעה ללא היתר ואת משך השימוש בה.

כאשר מדובר בעבירה של הפרת צו הריסה שיפוטי, לפן הכלכלי מתווספת חומרה מיוחדת, של פגיעה בשלטון החוק, המחייבת החמרה ניכרת. לפיכך מתחם העונש ההולם כולל, מלבד הקנס, גם עונש מאסר, שנע בין מאסר שכולו מותנה לבין מאסר בפועל למשך מספר חודשים.

קביעת העונש בתוך המתחם

חומרת מעשיו של הנאשם ברורה. כלפי הנאשם ניתן צו הפסקת עבודה ממנו התעלם. לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום וניתן צו הריסה, אשר הנאשם התעלם ממנו ואף הרחיב את ביתו. צו הריסה שני שניתן בעקבות זאת הופר אף הוא.

אמנם הנאשם נשפט בגין העבירות שקדמו לשנת 2003, ואיני בא איתו עליהן חשבון פעם שניה. עם זאת, אני מביא בחשבון את העובדה שמדובר בהתעלמות מתמשכת מצווים שיפוטיים, כאשר הצו האחרון, עליו נשפט הנאשם כיום, ניתן לפני למעלה מעשר שנים ונכנס לתקפו לפני כתשע וחצי שנים.

בתיק הקודם אשר התנהל נגד הנאשם (ת"פ 1532/02), הגיעה עמו המאשימה להסדר טעון אשר כלל קנס כספי בסך 45,000 ש"ח וצו הריסה נדחה בשנה. נראה, כי הנאשם פרש ההקלה, כאילו נתנה לו החרות להמשיך ולהפר החוק. משכך, בקביעת גובה הקנס, אביא בחשבון את משך ההפרה הארוך (כתשע וחצי שנים) ואת העובדה שקנס בסך 45,000 ש"ח לא היה בו די כדי להעביר לנאשם את המסר בדבר הפסול שבמעשיו.

אעיר, כי הקנס אליו עתרה המאשימה, 100,000 ש"ח, אכן מתון ביותר ומבטא, בחישוב גס, קנס יומי של פחות משלושים ש"ח.

סיכום

לאור האמור למעלה, גוזר על הנאשם את הענשים הבאים:

שלושה חודשי מאסר, אותם לא ירצה, אלא אם יעבור עבירה על חוק התכנון והבניה תוך שלוש שנים מהיום.