ועדה מחוזית לתכנון ובניה נ' עמרם

גזר דין

תיק זה הוחזר לשולחני על ידי בית המשפט המחוזי, לשמיעת הטיעונים לעונש, לאחר שגזר דין קודם בתיק ניתן בהעדרו של הנאשם.

רקע

ביום 31.01.11 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, בו ייחסה לו המאשימה עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק (להלן: "האישום הראשון"), וכן ייחסה לו ביצוע עבודות של בניה ושימוש חורג בחלקות 24, 25, 26, 27 מהמקרקעין הידועים כגוש 14037 בסמוך למושב דלתון (להלן: "המקרקעין"), הטעונים היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק, לפי הפירוט שלהלן:

עבודות של הכשרת קרקע, שינוי פני קרקע, וסלילת דרך ע"י פיזור מצע כורכר והידוקו, בשטח כולל של כ 3,000 מ"ר, הכל ללא היתר בניה, לרבות עשיית שימוש חורג במקרקעין (להלן: "האישום השני").

הקמת מבנה בחלקה 25 של המקרקעין, מבנה עשוי פח ובטון, בשטח כולל של כ – 40 מ"ר, המשמש למשקל ורמפה, הכל ללא היתר בניה, והקמת משטח בטון בשטח כולל של כ – 125 מ"ר, המשמש להאכלת בע"ח (להלן: "האישום השלישי").

שימוש חורג במבנים שנבנו ללא היתר בחלקות 26 ו- 27 למקרקעין, לרבות שימוש בסככה עשויה פח וברזל בשטח כולל של כ-300 מ"ר, המשמשת לרפת, סככה עשויה פח וברזל, בשטח כולל של כ -560 מ"ר, המשמשת לרפת, סככה עשויה פח וברזל, בשטח כולל של 170 מ"ר, המשמשת להאכלת בקר, מבנה מבנייה קשיחה בשטח כולל של כ – 40 מ"ר, המשמש כמחסן ומשרד. (להלן: "האישום הרביעי").

ביום 14.12.11 הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בביצוע העבירות הנ"ל, כאשר ביום 15.03.12 ניתן גזר דין, אשר השית עליו, בין היתר, מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, הפעלת המאסר על תנאי בן ששת החודשים, אשר הושת על הנאשם בת"פ 104/07, באופן ששלושה חודשים ירוצו בחופף למאסר שהושת על הנאשם בסעיף א' לעיל, ושלושה חודשים ירוצו במצטבר, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, הטלת קנס, התחייבות, תשלום כפל אגרה, הריסת מבנים וכן הפסקת שימוש במבנים.

על הכרעת הדין וגזר הדין הנ"ל הגיש הנאשם ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר בהחלטתו מיום 10.10.12, דחה את הערעור על הכרעת הדין, אך מנגד קיבל את הערעור על גזר הדין, ככל שזה ניתן שלא בנוכחות הנאשם, והורה על החזרת התיק לדיון בפניי, לשלב הטיעונים לעונש.

עדי האופי של הנאשם

ביום 02.07.13 נשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש. במסגרת טיעוניו לעונש, ביקש הנאשם להעיד שלושה עדי אופי מטעמו, שהינם מר עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל (להלן: "סופר"), הרב אפרים בובליל (להלן: "הרב בובליל") וכן אחיו של הנאשם מר משה עמרם (להלן: "עמרם").

בעדותו ציין סופר כי הנאשם מפרנס בעסק, אשר מתקיים עשרות שנים, לא מעט משפחות הסמוכות על שולחנו, כאשר סילוק העסק משמעה קריסה כלכלית של משפחת הנאשם, ושאר המשפחות המתפרנסות ממנו. בעדותו ציין סופר כי הינו מודע למאמצים אותם עושה הנאשם מול מנהל מקרקעי ישראל והוועדות השונות לצורך הכשרת המבנים. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית לא ידע סופר לומר באם הנאשם נקט בהליך להכשרת המבנים, נשוא האישום, בתקופה בה שימש יו"ר המועצה האזורית (עמ' 26 ש' 15-16).

עוד העיד מטעם הנאשם הרב בובליל, אשר העיד על אישיותו ודמותו החיובית של הנאשם, לרבות על מוסר העבודה שיש לו, כאשר הטלת עונש מאסר עליו, תפגע בו קשות (עמ' 26 ש' 31-32), וכן תפגע בפרנסת משפחתו ומשפחות העובדים בעסק.

כמו כן, העיד מטעם הנאשם אחיו עמרם, אשר עמד על תפקידו החשוב של הנאשם בתא המשפחתי, אשר דואג לכולם ולא חוסך בעזרה למי שמבקש ממנו. כן העיד עמרם על פועלו של הנאשם בבתי ספר, במסגרת פרויקטים הסברתיים. בנוסף, ציין עמרם את המצב הכלכלי אליו נקלע עסקו של הנאשם, בעקבות תקופה קשה אשר עוברת על משקו של הנאשם, לרבות מחלות בעדר, נזקים של שודדים, שריפת המתבן.

טיעוני הצדדים לעונש

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי הינה חוזרת על הטיעונים שהושמעו בדיון הקודם, בישיבה מיום 25.01.12. הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה כי, בהתאם לעדותם של עדי האופי מטעמו, המתחם נשוא האישום, לרבות המבנים שבו, הופעלו על ידי הנאשם משך שנים רבות, כאשר על אף שנמצא נגדו צו לפינוי המקרקעין, שניתן בהליך אזרחי שנקט מנהל מקרקעי ישראל (ת/8), ממשיך הנאשם להימנע מקיום אותו צו.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי, הנאשם לא עשה מאומה להכשרת הבניה, וזאת על אף שניתנה לו הזדמנות, על ידי גרומים שונים, ובכללם מנהל מקרקעי ישראל, ראש המועצה האזורית וגורמי פיקוח, כפי שעולה ממסמך (נ/3), אלא שהנאשם לא השכיל לנצל הזדמנות זו ולא נקט בשום הליך תכנוני להכשרת הבניה והשימוש.

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשם לא הבין כי עליו ליישם החלטות בית משפט, שאינם בגדר המלצה, ולשם כך, ביקשה לגזור עליו עונש אשר יש בו כדי להעביר לו משמעות אי קיום צו בית משפט.

בטיעוניה ביקשה המאשימה להשית על הנאשם קנס שנע בין 200,000 ₪ ל -250,000 ₪, הפעלת מאסר מותנה, מאסר בפועל במצטבר למאסר המותנה, צו מידי לאיסור שימוש וכן צו להריסת המבנים המתוארים באישומים 2 עד 4, למעט המבנים שהוצהר כי נהרסו.

מנגד, ביקש הסנגור להתחשב בעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, וחסך זמן שיפוטי. הוסיף הסנגור וציין כי, ככל וכתב האישום אינו מציין מועדים להפרת הצו, כאשר הנאשם הודה בעובדות שאינם מציינים מועדים, הרי יש להטיל עליו קנס בגובה 26,100 ₪, וזאת בהסתמך על סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.