ועד מקומי שער אפרים ואח' נ' נאטור

החלטה

צו המניעה המבוקש

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ו/או על ידי מי מטעמם, להפעיל מפעל בטון במקרקעין המצויים בחלק המזרחי של חלקה 12, גוש 7861, אזור התעשייה, קלנסווה (להלן: "המקרקעין"; ו - "המפעל").

הבקשה הוגשה במקורה כנגד המשיב אשר כנטען מחזיק במקרקעין כשוכר.

בדיון שהתקיים בתאריך 21.1.2013, במעמד המבקשים והמשיב, הסתבר כי מי שעתידה להפעיל את המפעל הינה חברת תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (להלן: "המשיבה") ובהתאם הוריתי על צרופה.

העובדות וטענות הצדדים

המבקש הינו הועד המקומי במושב שער אפרים (להלן: "המושב"), אשר נוסד בשנת 1953 ומונה 1,300 תושבים. כנטען, המושב גובל בחלקה המזרחי של העיר קלנסווה.

המבקשת הינה חברת המושב ומתגוררת באחד הבתים המערביים ביותר של המושב, במרחק 450 מטר מהמפעל.

כפי שנטען, לאחרונה הבחינו המבקשים בהאצת תהליכי הכנה להשלמת המפעל והתעורר אצלם חשש ממשי כי המפעל עתיד לפעול כבר בזמן הקרוב, תוך הפרת כל דין. נטען כי פעולות ההכנה עלולות להעמיד את המבקשים במצב מוגמר, לפיו יפעל באזור התעשייה מפעל בטון מזהם, המהווה מטרד בריאותי בלתי נסבל ובניגוד לדין. במצב דברים זה, השבת המצב לקדמותו, תהא קשה ובלתי אפשרית; לפיכך, הנזק למבקשים הינו בלתי הפיך.

נטען גם כי המשיב פועל בניגוד לצו הריסה התלוי ועומד כנגדו בקשר עם המפעל. כפי שהסתבר, צו הריסה זה בוטל ובהתאם נזנח הטיעון.

לאור האמור סומכים המבקשים את בקשתם על עילת המטרד. לשיטתם, הפעלת המפעל תגרום לנזקים בריאותיים חמורים לתושבים ומטרד סביבתי בלתי נסבל. לביסוסה של טענת המטרד הסתמכו המבקשים על שתי חוות דעת:

חוות דעתו של יועץ תכנון סביבה, מר יורם אוסידון לפיה אופי פעילות המפעל, לכשיתחיל לפעול, בצרוף משטר הרוחות באזור, צפוי ליצור מטרדים סביבתיים בעלי השלכות בריאותיות ברורות על תושבי המושב ובמידה מסוימת גם על תושבי קלנסווה;

חוות דעת מטעם פרופסור אליהו ריכטר, מן היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית – האוניברסיטה העברית, ירושלים, המפרטת שלל סכנות בריאותיות חמורות, אליהן יחשפו תושבי המושב אם יפעל המפעל; פרופסור ריכטר מזהיר מפני מחלות נשימה חמורות, זיהום מי תהום והכל בסבירות גבוהה ביותר.

המבקשים סומכים את בקשתם גם על הוראות סעיף 22א לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968. לשיטתם הואיל וטרם ניתן רישיון עסק יש ליתן צו למניעת פעילות המפעל. גם כאן, לאחר הגשת הבקשה ולאחר שצורפה המשיבה, הודע כי ניתן רישיון עסק למשיבה.

כפי שנטען המבקשים עותרים לביטולו של הרישיון אגב אורחא, בשל אי עמידת המפעל בתנאי המשרד לאיכות הסביבה, לשיטתם.

המבקשים מסתמכים אף על הוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב – 1992, מכוחו מוסמך בית המשפט למנוע הפעלת המפעל, בשל היותו מפגע סביבתי.

בנסיבות דלעיל נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן אם לא יינתן הצו ימצאו עצמם תושבי המושב בחשיפה מתמדת לזיהום אוויר ולסכנות בריאותיות.

המשיב התנגד לצו וכאמור, הודיע בתשובתו כי צו ההריסה בוטל. לגופה של העתירה טען כי המפעל הוקם מכח תכנית מפורטת מספר מש/17/1/33/ב', אשר פורסמה למתן תוקף ברשומות ביום 16.7.2012 (להלן: "התכנית" או "התכנית לאזור התעשייה") . לטענתו, התכנית נדונה בפני כל מוסדות התכנון שנים ארוכות עד אשר אושרה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, ונכנסה לתוקף. מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

המשיב טען כי גם כי קיבל היתר בניה בתאריך 17.12.2012 וזאת לאחר שהתקבלו בידיו אישורי כל הרשויות הרלבנטיות לרבות אישור איגוד ערים לאיכות הסביבה; בהתאם, במפעל הושקעו כספים רבים והוא נמצא בשלביו הסופיים.

משכך עתר לדחיית הבקשה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים; בשל הגשתה בשיהוי ניכר של כחודש, שכן עוד בחודש דצמבר 2012 הבחינו המבקשים בהאצת העבודות אך עתרו בבקשתם רק באמצע חודש ינואר 2013. באשר למאזן הנוחות טען כי זה נוטה לטובת המשיב שכן היתר הבניה ניתן לאחר שכל הרשויות שקלו את כל השיקולים, לרבות אלה שנטענו על ידי המבקשים. כמו כן, כי במפעל הושקעו כספים רבים ואם יינתן צו כמבוקש, ירדו אלה לטמיון; עוד נטען כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי ואף בשל כך יש לדחות הבקשה.