ולדימירסקי נ' אביטן

פסק דין

ביום 27.2.13 במגרש חניה בחצרו של בנין מגורים ברח' הגיבורים בחדרה, ארעה תאונה

בין רכבה של התובעת מסוג מיצובישי (להלן: "המיצובישי") לבין רכב מסוג קאיה השייך

לנתבעת (להלן: "הקאיה").

את האופן בו ארעה התאונה, תיארה התובעת במספר אופנים, כמפורט להלן:

בהודעתה לחברת הביטוח מסרה התובעת: "ניסיתי להכנס לחניה. כאשר צד ג' עמדה באמצע הנתיב ראיתי שהיא עומדת עם הרכב שלה. אני ניסיתי להמשיך בנסיעה ולפנות ימינה. ופתאום צד ג' החליטה לנסוע, לא ראתה ונכנסה בי" (ר' טופס ההודעה מיום 27.2.13).

בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט ביום 7.7.13 כתבה התובעת כי הנתבעת נכנסה בה שלא כחוק שכן לפי חוקי המקום שבו התרחשה התאונה היה עליה לתת לה זכות קדימה.

במסגרת עדותה בבית המשפט הגישה התובעת צילום של מקום התאונה (ת/1) וטענה כי הנתבעת רכבה של הנתבעת פגע ברכב שלה במהלך נסיעה לאחור: "כשאני נכנסתי למקום שנראה בצילום ראיתי למעלה רחוק היה אוטו בצבע לבן. במקום לעשות פרסה היא התחילה לנסוע אחורה ועשתה רברס. אחר כך היא עצרה בצד שמאל... אני חיכיתי לראות מה היא תעשה בגלל שכבר קודם ראיתי שהיא נוסעת לאחור. כשראיתי שהיא לא זזה התחלתי להתקדם לאט לאט לחניה כשאני נוסעת בצד ימין של הכביש. פתאום היא עשתה רברס...".

כשהיא נתבקשה להדגים את אופן התרחשות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע הדגימה התובעת נסיעה של הנתבעת קדימה ולא לאחור. לשאלתי השיבה התובעת: "כן, היא נסעה קדימה לעבר הרכב שלי ופגעה בי".

הנתבעת, המכחישה מכל וכל את הטענה בדבר נסיעתה לאחור, אישרה את עצם התרחשות התאונה ותיארה אותה באופן עקבי, הן בטופס ההודעה לחברת הביטוח , הן בכתב ההגנה והן בעדותה בבית המשפט, כך:

"אני האטתי כדי לחפש חניה... מצאתי חניה בצד ימין, היא עמדה אחרי.

באתי לפנות כי מצאתי חניה ואז התובעת הגיעה מימין לי מאחורי, מכיוון

הכורכר ועקפה אותי ונכנסה בי בטמבון הימני".

לטענת הנתבעת, מאחר ששתיהן מבוטחות אצל אותה חברת ביטוח, הן החליטו – אחרי משא ומתן שהתקיים ביניהן – כי כל אחת תתקן את רכבה ותישא בתשלום סכום ההשתתפות העצמית. למרות זאת, מסיבה שאיננה ברורה לה, החליטה התובעת להגיש נגדה תביעה זו.

מחוות דעת השמאים שבדקו את שני כלי הרכב עולה כי המיצובישי נפגעה בכנף הקדמית השמאלית (מתצלום שהציגה בפני התובעת במהלך הדיון באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלה עולה כי מדובר היה בפגיעת מעיכה) ואילו הקאיה ניזוקה בחלקה הקדמי ימני (מגן קדמי וכנף קדמית ימנית).

התובעת בקשה לתמוך את גרסתה בתצהיר של חברתה אשר לטענתה היתה עמה ברכב בשעת התאונה ואולם לנוכח העובדה שאותה חברה לא התייצבה לעדות בבית המשפט (שכן היא שוהה בחו"ל) ולאור טענת הנתבעת לפיה הדברים שכתובים בתצהיר (אשר צורף לכתב התביעה) אינם נכונים, לא אוכל להביא בחשבון שיקולי את האמור בו.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת והנתבעת ועיינתי בתצלום ובדו"חות השמאים כאמור, אני מחליטה לדחות את התביעה.

לאור מיקום הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, נשמעה לי גרסת הנתבעת הגיונית ונכונה יותר מגרסתה של התובעת אשר טענה תחילה כי הנתבעת פגעה ברכבה במהלך נסיעתה לאחור ובהמשך תיקנה עצמה וטענה כי היא נסעה קדימה. העובדה שהקאיה ניזוקה בצידה הקדמי ימני (שהרי לו נסעה לאחור היתה ניזוקה בצידה האחורי) ואילו המיצובישי ניזוקה בצידה השמאלי קדמי, מתיישבת יותר עם התיאור של התנגשות המיצובישי בקאיה במהלך נסיון עקיפה מימין.

התוצאה היא, אפוא, שהתביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 400 ₪ וזאת בתוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.