וכטמן נ' מצרי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש ונזקים בריאותיים שנגרמו לתובע.

עיקרי העובדות

1.התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. במסגרת בדיקת תביעתו הוזמן התובע לחקירה אצל הנתבעת 1. לטענת התובע, בעת חקירתו כינתה אותו הנתבעת 1 בשמות גנאי כמו "שקרן" ו"גנב" וטענה כי הוא "כמו כל הרוסים". לטענתו הנתבעת 1 השפילה אותו, דפקה על השולחן באגרופה וחטפה את הדפים שהיו בידיו. לאחר המקרה, התובע חש ברע ופנה לקופת חולים למדידת לחץ דם ובאותו יום נמדד לחץ דם גבוה.

2.בכתב הגנתה העלתה הנתבעת 1 טענה מקדמית כי לדחות את התביעה נגדה על-פי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המעניק חסינות לעובד ציבור בשל מעשים שבוצעו במסגרת תפקידו. לגופו של עניין, מכחישים הנתבעים את השתלשלות העניינים באופן המתואר עי ידי התובע. לגרסת הנתבעים, התובע הוזמן לחקירה אצל הנתבעת 1, המועסקת כחוקרת אצל הנתבע 2, והואיל ובמהלך גביית עדות התובע עלה חשד כי התובע מוסר פרטים כוזבים או מעלים מידע, עברה הנתבעת 1 לחקירה "תחת אזהרה", כמתחייב עפ"י הנהלים במקום עבודתה. הנתבעת 1 הודיעה על כך לתובע והקריאה בפניו את נוסח האזהרה. בשלב זה הודיע התובע לנתבעת 1 כי אינו מבין עברית, ועל כן הפסיקה הנתבעת 1 את גביית העדות על מנת לזמנו למועד אחר בנוכחות מתורגמן. הנתבעת 1 טוענת כי לא צעקה על התובע, לא השפילה אותו ולא קראה לו בשמות גנאי. החקירה בוצעה במקצועיות ובקורקטיות, במטרה להגיע לחקר האמת. עוד טוענים הנתבעים, כי אף אם התובע חש ברע בעקבות החקירה, הרי שמדובר בעניין סובייקטיבי שלנתבעים אין השפעה או אחריות עליו, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין העלייה בלחץ הדם של התובע לבין החקירה.

דיון והכרעה

3.השאלה הראשונה העומדת בפני היא האם קיימת לנתבעת 1 חסינות מכוח היותה עובדת ציבור על-פי פקודת הנזיקין.

סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."

במקרה זה, אין חולק כי המעשים המיוחסים לנתבעת 1 נעשו תוך כדי מילוי תפקידה של הנתבעת 1 כחוקרת אצל הנתבע 2, ומתוקף עבודתה אצל הנתבע 2. גם אם תתקבל גרסת התובע לאירועים הנטענים בכתב התביעה, הרי שלא הוכחה כוונה או שוויון נפש מצד הנתבעת 1 לגרום נזק לתובע, ועל כן עומדת לנתבעת 1 חסינות עובד ציבור על-פי החוק.

לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1.

4.אעבור עתה לדון בשאלת אחריותו של הנתבע 2.

כאמור, טוען התובע כי הנתבעת 1 השפילה אותו וכינתה אותו בכינויי גנאי. בעקבות החקירה שנערכה נגרמה לו , לטענתו, עגמת נפש רבה וכן עלה לחץ הדם שלו. התובע צירף אישור כי ביום החקירה פנה לקופת חולים לשם מדידת לחץ דם ודופק, ולחץ הדם שנמדד היה גבוה.

בדיון בפני העידו התובע והנתבעת 1. הנתבעת 1 העידה כי לא כינתה את התובע בכינויי גנאי ואף לא נשמעו מפיה ביטויים גזעניים. נהפוך הוא, הנתבעת 1 העידה כי הבהירה מפורשות לתובע כי עצם החקירה אינה קשורה למוצאו כי אם לעובדה שהגיש תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. כן הבהירה הנתבעת 1 כי לא מסרה לתובע את פרוטוקול החקירה משום שהדבר אסור על-פי הנהלים הקיימים אצל הנתבע 2. התרשמתי מעדותה של הנתבעת 1 כי היא דוברת אמת ואני מקבלת את גרסתה כי לא השפילה את התובע, וכי פעלה בדיוק בהתאם לנהלים הקבועים.

לעומת זאת, עדותו של התובע לא היתה מהימנה עלי והתרשמתי כי הוא מנסה להטיח האשמות שווא בנתבעת 1, וזאת משום שתביעתו של התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה נדחתה.

5.יתר על כן, גם אם האירוע עבר בצורה לא נעימה מנקודת מבטו הסובייקטיבית של התובע, הרי שהתובע לא הוכיח נזק כלשהו שנגרם בעקבותיו. התובע לא הציג מסמכים רפואיים בדבר מצבו הבריאותי הכולל ולא הוכיח קשר סיבתי בין לחץ הדם שנמדד באותו יום לבין החקירה שנערכה לו.

לפיכך, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי הנתבעים גרמו לו נזק כלשהו, ועל כן אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 300 ש"ח, כל אחד.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ב, 12 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: