ויצמן נ' מחמד חמאד

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 05.02.14, אשר קיבל את בקשת המשיב וחייב את המבקשת להפקיד ערובה בסך 85,000 ₪ למילוי פסק בורר, בהתאם להוראת סעיף 29א לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968 (להלן "חוק הבוררות").

לטענת המבקשת שגה בית משפט בכך שלא השתמש בסמכותו על פי חוק הבוררות לפטור אותה מהפקדת הערובה, בכך שקבע כי סיכויי בקשתה לביטול פסק הבורר אינם גבוהים בשעה שסיכוייה טובים. וכן שגה בית משפט קמא בכך שקבע ערובה בסכום גבוהה המהווה כ-80% מגובה פסק הבורר בכללותו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.

החלטת בית משפט מפורטת ומנומקת היטב, והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, ולעניין זה ראה רע"א 7592/08 פי.די.די יהלומים בע"מ נ'LDO.Diamonds Inc. (מיום 06.10.08).

למעלה מן הצורך אחזור על ההלכות הידועות (אף הן מפורטות בפרשת פי. די. די הנ"ל) לפיהן לא תינתן רשות ערעור על החלטות שניתנו ע"פ חוק הבוררות אלא במקרים המעוררים שאלות בעלות אופי משפטי או ציבורי מיוחד החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין, מה שאין כן בעניינינו.

כאמור, על יסוד סעיף 29(א) לחוק הבוררות ניתן לחייב בעל דין המבקש לבטל פסק בוררות להפקיד ערובה לביצועו של פסק הדין, וכן מוסמך ביהמ"ש לקבוע כי הפקדת הערובה הינה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר.

כאשר המשיב מחזיק בידיו פסק בורר לטובתו, מאזן השיקולים עומד מלכתחילה לטובתו.

כפי שנקבע בהחלטת בימ"ש קמא, סיכויי המבקשת בבקשתה לביטול פסק הבורר אינם מן הגבוהים, הדבר פורט ונומק היטב בהחלטה ואין מקום להתערב בקביעות אלו בשלב זה.

בנסיבות אלו, גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, מה גם שיכולתה הכספית המוגבלת של המבקשת אינה שנוייה במחלוקת.

באשר לגובה הערובה המהווה כשמונים אחוז מסכום פסק הבורר, אף בכך לא מצאתי מקום להתערב. כאמור בהחלטת בימ"ש קמא, ובהתאם לפסיקה אין מניעה כי סכום הערובה ייגזר כאחוז ניכר מהסכום שנפסק בפסק הבורר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות בהליך שבפני.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.