ויספפר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה לעררים לשירותים מיוחדים מיום 3.3.2011. הועדה קבעה כי מצבו של המערער תואם זכאות לגמלה של 50%.

2.הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער, בעקבות פסק דין שניתן ביום 27.5.2009 על-ידי בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 301/09 בר"ע 401/08). עוד קודם לכן ניתנו בעניינו של המערער מספר פסקי דין. עניינו של המערער עבר, איפוא, מספר רב של גלגולים בבית הדין.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טען כי בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי הוחזר עניינו לוועדה בהרכב אחר אשר לפניה יונחו פס"ד הרביעי והשלישי ,על מנת שתשקול עמדתה לעניין מועד תחולת הזכאות לגמלת שר"מ ותבחן, האם יש מקום לקבוע כי המערער זכאי לגמלה החל ממועד הגשת תביעתו לשר"מ בחודש מאי 2007.

4.דא עקא, במהלך סקירת הוועדה את המסמכים הרפואיים לא התייחסה הוועדה למסמך רפואי מיום 6.7.1997 המעיד על קוליטיס קשה ועל שלשולים דמיים 12 פעמים ביום.

5.כמו כן, עמדת הוועדה היא כי הוועדה הקודמת שקבעה למערער זכאות לגמל בדרגה 2 (100%) קבעה זאת מסיבות מקלות ואם זה היה תלוי בוועדה הנוכחית הייתה קובעת לו דרגה 1 (50%) וזאת על פי המסמכים. עמדת הוועדה הנ"ל אינה מתיישבת עם פסק הדין האחרון של הארצי אשר פירט את מחלתו וחומרתה מתוך המסמכים הרפואיים עוד עובר לתחולת הזכאות כפי שנקבעה עד אותו מועד (3/99). במילים אחרות, הוועדה לא התבקשה כלל להתייחס לשיעור הגמלה לשר"מ מ- 3/99 ,שהרי שאלה זו לא עמדה לדיון בפניה אלא היא התבקשה לבחון על בסיס המסמכים הרפואיים את תחולת הזכאות לשר"מ עובר ל- 3/99. לטענת המערער הוועדה חרגה מתפקידה עפ"י פסק הדין ולמעשה הכינה לעצמה בהנמקה זו את האליבי שלה לקביעת דרגת זכאות לשר"מ למן 1.11.97 בדרגה פחותה מזו שנקבעה ע"י הוועדה הקודמת.

6.אשר על כן טוען המערער כי נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת הערר ועל בית הדין לקבוע כי היקף זכאותו לגמלת שר"מ מיום 1.11.97 הינו 100% ויש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת לבחון שוב את תחולת הזכאות בלבד.

7.ב"כ המשיב הסכימה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שיעיינו במסמכים הקודמים מתאריך תחילת הזכאות שנקבעה, 1.11.97, ובכלל זה לרישומים של מרפאת גסטרו מחודש 6/97 ו-7/97 (שצורפו כנספח ה' לנימוקי ערעור) ואף אוזכרו בפסק הדין של בית הדין הארצי. לאור מסמכים אלו תשקול הוועדה פעם נוספת את הזכאות של המערער לגמלת שר"מ החל ממועד הגשת התביעה, היינו החל מחודש מאי 1997 או כל מועד אחר הקודם למועד הזכאות כפי שנקבע כעת.

8.לעניין הטענה כי הוועדה לא הייתה זכאית לקבוע דרגת נכות הפחותה מ- 100% זכאות – סבורה ב"כ המשיב כי יש לדחות טענה זו. סמכותה הטבועה של הוועדה, בבואה לשקול את ההכרה בזכאות לשר"מ כוללת את הסמכות לדון ולהחליט גם בהיקף הזכאות התואמת את ממצאי בדיקתה בעת המסקנות הרפואיות שלה. לא ניתן לחייב את הוועדה לקבוע זכאות של 100% רק משום שוועדה אחרת קבעה זכאות זו החל מ- 3/99. הוועדה מסבירה כי לגישתה אין המערער זכאי לגמלת שר"ם של 100% אלא מצבו תואם זכאות לגמלה של 50%. כמובן שהוועדה אינה משנה קביעה קודמת ואולם המסקנה הרפואית שלה, שפורטה היטב בפרוטוקול, חייבת להיות הבסיס לקביעתה בדבר היקף הזכאות בתקופה שנבחנה על-ידה. לא מדובר בשינוי שחל בחודש 3/99 שכן הוועדה אינה סבורה שיש שינוי כלשהו וההתייחסות לזכאות לאחר מועד זה באה כדי להסביר מדוע הוועד דנן קבעה זכאות אחרת בתקופה הקודמת.

9.בסיכומו של דבר, בית הדין הארצי ו/או כל בית דין אחר אינו מוסמך לקבוע את היקף הזכאות שלו זכאי המערער וסמכות זו נתונה אך ורק לוועדה הרפואית.

הכרעה

10.על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים, לרבות שירותים מיוחדים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה.

11.על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

12.כאמור, עניינו של המערער הוחזר לדיון בפני הועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק דין בית הדין הארצי אשר הורה, כדלקמן:

"לאור כלל האמור יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, אשר לפניה יונחו פסה"ד הרביעי והשלישי, מכוחם הוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתשקול עמדתה לעניין מועד תחולת זכאות המערער לגמלת שירותים מיוחדים ותבחן האם יש מקום לקבוע כי המערער זכאי לגמלה החל ממועד הגשת תביעתו לקצבת שירותים מיוחדים"

13.פסק הדין השלישי ניתן ביום 4.1.2006 ע"י כב' השופטת טרכטינגוט ונקבע בו, כדלקמן:

"אני מסכימה להחזיר את עניינו של המערער לועדת ערר לעניין שירותים מיוחדים על מנת שתתייחס למסמך של רופאת המשפחה מיום 27.8.98 אשר בטעות נרשם כי הוא מיום 27.8.99 ותשקול האם יש בתאריך הנכון כדי לתקן את החלטתה.

מאחר ועניינו מוחזר ממילא לועדת הערר, תתייחס הוועדה גם למסמכים הרפואיים מיום 12.11.97, 8.3.98 ו- 27.4.98 ותנמק במפורש אם יש באישורים אלה כדי להצביע על החמרה במצבו של המערער.