וינברג נ' זברו

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען, כי הנתבע, שהינו רוכב אופנוע, עקף את רכבו מימין תוך שהוא ירד לשוליים בנסיעה פראית, איבד שליטה על האופנוע ופגע ברכבו לכל אורך צדו הימני. התובע הדגיש, כי הנתבע נסע במהירות מופרזת ופראית בשולי הכביש, מעבר לפס הצהוב.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה.

לדיון התייצבו הצדדים. הנתבע אמר שהוא לא הגיש כתב הגנה מאחר שהוא בביהמ"ש לראשונה, אולם הוא מוכן לדון ללא כתב הגנה. התובע ויתר על זכותו לקרוא את כתב ההגנה מראש וביקש שהדיון יתקיים היום.

התובע תיאר את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו, כפי שתיאר, פחות או יותר, בכתב התביעה. התברר, כי התובע הינו נכה שיושב על כיסא גלגלים, ולכן במועד התאונה הוא לא יכול היה לרדת מהרכב. התברר שהיה שוטר שהיה במקום וסייע לצדדים. לדברי הצדדים, הוא לא ראה את התאונה ואף לא לקח מהם הודעה.

הנתבע אמר, כי הוא נסע בשוליים. לדבריו, זה מותר כל עוד נוסעים בזהירות, וכי שוטרים אינם עושים דבר בעניין זה. לדבריו, נוצר פקק בנתיב הימני, שבו התובע נסע. שוטר עצר רכב. לדבריו, רואים את העניין הזה ממרחק של לפחות 200 מ'. עוד אמר, כי התובע החל בנסיעתו ומעל 40% מהרכב שלו פנה לשוליים. או אז, הוא פגע בו. לדבריו, הוא לא פגע בו בזווית של 90 מעלות אלא השתפשף בו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים. אני סבור, כי יש מקום לחלק את האחריות לתאונה על שני המעורבים בה. לגרסת התובע לא היו תימוכין. יחד עם זאת, אם אקבל את גרסת הנתבע – הרי שיש מתיאורו להטיל עליו אחריות משמעותית לאירוע התאונה. אינני מקבל את טענתו, כי תיאורטית, מותר לנסוע על השוליים. ביהמ"ש אינו מכיר תקנה המתירה לנסוע על השוליים – נהפוך הוא. מי שנוסע על השוליים - עליו לקחת בחשבון שאם הוא יהיה מעורב בתאונה, שאז עלול הוא להיות מחויב בתוצאותיה.

יחד עם זאת, בהתאם לגרסתו של הנתבע, אין מקום לפטור את התובע מאחריות לתאונה. מי שיורד לשוליים צריך לצפות שיהיו עוברי דרך, דוגמת רכבים דו-גלגליים, שייסעו שם. לכן, עליו לרדת לשוליים בזהירות ולאחר שווידא, כי ניתן לעשות זאת בבטחה.

אציין, כי הנתבע העיד, כי הוא ראה את הפקק וראה שוטר עוצר רכב במרחק של לפחות 200 מ'. אני סבור שבנסיבות אלה הייתה מוטלת על הנתבע חובה מוגברת בנוסעו על השוליים ולצפות שיהיה רכב שיבקש לרדת אליהם.

בנסיבות העניין, אני סבור, כי חלוקת אחריות בשיעור של 60% על הנתבע ו-40% על התובע הינה סבירה. לאור זאת, זכאי התובע לקבל פיצוי בשיעור של 60% בגין נזקיו המוכחים. נזקיו המוכחים בגין השתתפות עצמית וירידת ערך הינם על סך של 2,228 ₪. התובע זכאי ל-60% מנזקיו, קרי: סך של 1,337 ₪. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן וביקש להוסיף את הפסד הפרמיה שנוצר לו במועד חידוש הפוליסה בסך של 738 ₪. לפיכך, יהיה זכאי לתשלום בגין כך של 443 ₪. ככל שהתובע ישא בהפסד נוסף בגין אירוע התאונה, יוכל לקבוע בעתיד, בהתאם לחלוקה שנקבעה לעיל. הסכומים ישולמו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, זכאי התובע להוצאות מופחתות. בהתחשב בחלוקת האחריות שקבעתי, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ו' טבת תש"ע, 23/12/2009 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט

הוקלד על ידי: יניב הלפרין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: