וינברג נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול

התובע – ע"י עו"ד קובי שפירא

הנתבעת – ע"י עו"ד משה עבדי

החלטה

1.עניינה של התביעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים מיום 12.06.06.

2.בדו"ח מיום 10.07.08 וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת 0% נכות. על החלטת הועדה הרפואית הוגש ערר לוועדה רפואית לעררים וגם זו קבעה ביום 09.07.09 כי לתובעת 0% נכות. התובעת הגישה בקשה לדיון נוסף בשל החמרת מצבה הרפואי ובהחלטה מיום 30.12.10 קבעה הוועדה הרפואית לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדיה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א), החל מיום 01.01.11.

3.בבקשה נשוא החלטה זו, ביקשה התובעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, המהווה נכות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב. לחוק הפיצויים ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הריאומטולוגיה.

4.את בקשתה סמכה התובעת על תיעוד רפואי ממועדים מאוחרים לקביעת הוועדה הרפואית כמפורט להלן:

א.ביקור במרפאת כאב מיום 05.01.11, בו צוין סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים עד לכפות רגליים.

ב.סיכום אשפוז מרכז רפואי תל אביב מיום 24.05.11, בו צוין באבחנות כאב גב תחתון וכאבי רגליים "מזה כשבועיים טרם קבלתה החלה לסבול מהחמרה בכאבים בגב תחתון המקרינים לירכיים דו"צ לברכיים עם תחושת נימול/שריפה כפות הרגליים... מציינת קושי בהליכה בשל הכאב העז בכפות הרגליים..." 

ג.מכתב ד"ר יעקב אבלין מיום 19.06.11, בו צוין כי הרושם הוא כי תלונות התובעת כעת מתאימות לאבחנה של פיברומיאלגיה. צוין כי יחד עם זאת, מומלץ להשלים בירור על מנת לשלול קיומה של מחלת רקמת חיבור אוטואימונית.

ד.מכתב ד"ר משה פיסטינר, מומחה למחלות פנימיות ופרקים מיום 13.07.11, בו צוין בממצאים רגישות בכפות רגליים עם כאבים עזים בעת הליכה וכאבי גב.

ה.מכתב פרופ' דן בוסקילה מיום 31.08.11, בו נאמר כי אין ספק כי לתובעת תמונה קלינית של פיברומיאלגיה אך יש לסיים את הבירור האורטופדי.

ו.מכתב ד"ר משה פיסטינר מיום 05.09.11 בו נרשם "כעת תלונות על חולשה קשה בכאבי שרירים מפוזרים".

5.סעיף 6ב. לחוק הפיצויים מורה כדלקמן:

 "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

לעניין הנסיבות בהן יותר לבעל דין להביא ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין נפסק בע"א 5779/90 (רע"א 4377/90) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עבדול אחמד:

"על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה." (פ"ד מה(4) 77, 82. ר' גם ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ" לט(4) 505, 508-509).

6.לאור האמור בתיעוד הרפואי כאמור לעיל בסעיף 4, ייתכן שהתובעת סובלת מתסמונת כאב נפרדת מנכותה בתחום האורטופדיה. במילים אחרות, יתכן שנותרה לתובעת נכות נוספת בשטח שאליו לא מתייחסת קביעת הוועדה הרפואית. לכן, תיעוד רפואי זה מצדיק התרת הבאת ראיות לסתור ומינוי מומחה בתחום הכאב.

7.באשר לטענת הנתבעת כי על התובעת למצות זכויותיה במוסד לביטוח לאומי על ידי הגשת תביעה להחמרה, כפי שנקבע ברע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל נ' קמחי רחמים, פ"ד מז(4) 815, הדין אינו כופה על התובע לפנות לצורך קביעת דרגת נכותו אל המוסד לביטוח לאומי וזכאי הוא לכך שדרגת נכותו תיקבע על-פי הוראות חוק הפיצויים ותקנותיו והוא הדין כשנסתרה קביעתה של הוועדה הרפואית ועומדת לצד מן הצדדים לדיון הזכות להביא ראיות לסתור (ר' בעמ' 822). ר' גם בספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 499-501, שם נאמר כי בעבר נפסק כי הטוען להחמרה במצבו, הדרך הנכונה להוכחת טענתו היא לפנות למוסד לביטוח לאומי פעם נוספת בהליך לבירור שאלת ההחמרה אך לאחרונה נסתמנה גישה שונה בפסיקה ובית המשפט העליון קבע דין אחד למקרה בו חלה החמרה במצבו של הנתבע ולמקרה בו לא נתנה הועדה הרפואית דעתה לנכות קיימת שבאה עקב התאונה לפיו שני המקרים, קיומה של הנכות יתלבן בדרך של מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

8.אשר על האמור, אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב, לשם הערכת נכותה של התובעת, אם קיימת כזו, בעקבות פגיעתה בתאונת הדרכים מיום 12.06.06.