וינברג נ' בלזר

החלטה

ישיבת בית המשפט היום הינה ישיבת קדם משפט ראשונה בהליך זה. בהתאם לסעיף 143 (8) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, מוסמך שופט בישיבת קדם משפט לסלק תביעה על הסף על יסוד אחד הנימוקים המנויים בתקנות 100 או 101 לתקנות אלה.

במסגרת כתב ההגנה המתוקן אשר הוגש בתיק, עתר הנתבע, באמצעות בא כוחו, לסילוק התביעה על הסף (סעיפים 13-8 לכתב ההגנה המתוקן).

במסגרת כתב התשובה המתוקן אשר הוגש לתיק על ידי התובע, השיב התובע בין היתר לעניין הסילוק על הסף.

במסגרת הדיון שהתנהל בפני כעת, השלימו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעניין זה, ואף השיבו לשאלות בית המשפט בהקשר זה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים כעת, אני סבורה כי הליך זה נכנס בגדר אותם מקרים חריגים אשר בגינם יש לסלק את התביעה על הסף כבר בראשית דרכה.

לעמדתי זו הגעתי מהטעמים הבאים, על משקלם המצטבר:

בהקשר לתוכנה של התביעה בהליך זה, יובהר כי מדובר בשלל טענות אשר העלה התובע כנגד התנהלותו של הנתבע, שופט בדימוס, בעת שכיהן כבורר במסגרת הליך בין התובע לבין צדדים שלישיים. במסגרת התביעה תקף התובע החלטות ביניים שונות של כב' הבורר, וכן ביקר את התנהלותו האישית של כב' הבורר והביע עמדה, כי מעבר לכך שהחלטות הביניים אשר נתן כב' הבורר היו שגויות לגופן, יש בהן אך כדי ללמד על כך כי הבורר אינו כשיר לשמש כבורר, והיה מלכתחילה בעל עמדה מוטה כנגד התובע בהליך הבוררות.

התובע סבור כי יש בטענותיו אלה, היה ויתקבלו בסופו של יום, כדי להקים כנגד הנתבע עילת תביעה מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות.

אין בידי לקבל טענה זו. אני סבורה כי גם אם כל טענותיו של התובע נכונות לגופן ויתקבלו בבית המשפט, ואין בכך כדי לחוות דעה בעניין זה בשלב הנוכחי, עדיין לא יהיה בכך כדי להקים את עילת התביעה הנטענת בגדר ההליך כאן, היא עילת התביעה מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות.

זאת שכן, גם אם נכונות טענותיו של התובע לגופן, עדיין אין בכך כדי ללמד על הפרת חובת הנאמנות על ידי כב' הבורר. בעניין זה יש להבחין בין טעויות של בורר, רשלנות של בורר, או אף פגם כזה או אחר בהתנהלות של בורר, לבין העילה הנכללת בסעיף 30 לחוק הבוררות, הדנה בהפרת חובת הנאמנות של בורר.

מדובר בביקורת על החלטות ביניים, אשר הינה בעלת אופי ערעורי, ולא בטיעון אמיתי לעניין הפרת חובת נאמנות. ברור הוא כי לא יתכן כי בכל פעם שבעל דין יתנגד להחלטה כזו או אחרת של בורר, יהא בכך כדי להוות בסיס לטיעון בדבר הפרת חובת נאמנות של הבורר, ולשם כך נועדו הליכים ערעוריים וההליכים הספציפיים של בקשות בין הפסקת בוררות או בסופו של יום בקשה לביטול פסק בורר.

אני סבורה כי הדברים הללו נכונים במיוחד כאשר העילה הנטענת נכללת במסגרת תביעה כספית המוגשת כנגד בורר בטענות הנ"ל או מכוח העילה הנ"ל. זאת להבדיל מטענות על יסוד סעיף 30 הנ"ל במסגרת בקשה להפסקת בוררות או בקשה לביטול פסק בורר.

לכן אני סבורה כי אין במסכת העובדתית הנטענת בתביעה, גם אם תוכח לגופה, כדי להקים לתובע את עילת תביעתו הנטענת, ומכאן שיש למחוק את התביעה על הסף מכוח תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, בהעדר עילת תביעה.

טעם נוסף לסילוק התביעה על הסף אני מוצאת בקיומם של הליכים משפטיים התלויים ועומדים לפני בית המשפט המחוזי , בגין אותה פרשה. בעניין זה כפי שהובהר במסגרת כתבי הטענות ובדיון כעת, הגיש התובע מספר הליכים משפטיים. הראשון אשר הסתיים היה המרצת פתיחה להפסקת הבוררות. השני – גם הוא המרצת פתיחה, הינו הליך אשר עדיין תלוי ועומד ואף עניינו הפסקת הבוררות, והשלישי – העיקרי במהותו, עניינו בקשה לביטול פסק הבורר אשר ניתן על ידי הנתבע כאן. מדובר בהליכים משפטיים אשר טרם התקבל בהם דיון לגופם ואשר כוללים במהותם טיעון דומה, אם לא זה, בחלקים מסוימים, לטיעון הנכלל בגדר ההליך שלפני.

אמנם, ההליכים הנ"ל בבית המשפט המחוזי הוגשו מכוח סעיפים אחרים ובעילות אחרות אשר בחוק הבוררות, ולא מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות. ואולם, במהותן, מדובר באותן טענות ובאותה ביקורת המופנית כנגד החלטותיו והתנהלותו של כב' הבורר.

בנסיבות אלה אני סבורה כי לא די בכך שבהליך שלפני הוגשה תביעה מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות ואף כומת בגינה נזק כספי נטען, בכדי למנוע את סילוק התביעה על הסף. בעניין זה אני לוקחת בחשבון כי יש להימנע מריבוי הליכים באותה פרשה ובאותן טענות עובדתיות, בפרט כאשר הליכים אלה מתנהלים בשתי ערכאות אשר אינן באותה דרגה, היינו, בית משפט השלום ובית משפט המחוזי.

בהקשר אחרון זה יש אף לקחת בחשבון את הכלל בדבר הכבוד בין ערכאות ואת החשש מהכרעות סותרות בגין אותה מטריה עובדתית.

עוד יצויין כי אין בסילוק ההליך על הסף כעת בדרך של מחיקתו לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין, כדי לפגוע בזכות כלשהי של התובע בהקשר לסעד הכספי הנתבע על ידו בהליך הנוכחי. שהרי, התובע יהיה חופשי להגיש תביעתו בשנית, אם ימצא לנכון, לאחר שיסתיימו ההליכים בבית המשפט המחוזי.

בעניין אחרון זה אני לוקחת בחשבון אף את הפסיקה בפרשת ברנוביץ, בהקשר של משמעותן של קביעות שיפוטיות במסגרת בקשה לביטול פסק בורר, לעניין תביעות מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות.