וייסנברג נ' אורן

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 1.11.11 ברחוב יהודה מכבי בקרית אונו ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, והוגשו הראיות.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, הוא נסע בנתיב הימני, הבחין ברכב ההנתבעת עומד בחנייה כפולה, ועל כן עקף את רכבה. כאשר היה במהלך עקיפה חש בחבטה ברכבו.

לפיכך, הנתבעת אחראית לתאונה, ולנזקים בגינה.

לטענת הנתבעת, היא הייתה במהלך נסיעה איטית בנתיב הימני, התובע עקף אותה משמאל, ו"חתך" את רכבה, ועל כן התובע אחראי לתאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לדחות את התביעה.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

אין עוררין כי התובע ביקש לעקוף את רכב התובעת, ובהתאם לשרטוט שהוצג בפני, הנתבעת הייתה מימין הדרך. אך יש חולק האם רכב הנתבעת היה במצב של נסיעה או במצב של עצירה.

רכב התובע נפגע לאורך צד ימין, כפי שהדבר מצא ביטויו בתמונות הנזק שהוגשו על-ידי התובע. ואילו רכב הנתבעת נפגע בחלקו השמאלי קדמי, אולם טוענת הנתבעת כי לא נגרם לרכבה כל נזק.

לטעמי, אם הנתבעת הייתה יוצאת לפתע עם רכבה לעבר רכבו של התובע, היינו מצפים לראות מכת מעיכה ברכב התובע, אולם ניתן להבחין בשפשוף בצד ימין של הרכב, שלטעמי מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת.

לא זו אף זו, הנתבע לא ראה את התרחשות התאונה, ואף עצמו אמר (עמ' 2): "בכל מקרה גם אם היה מצב שהיא היתה בתנועה, לא היה שום סימן ולא איתות". דהיינו, הדברים מתיישבים עם גרסת הנתבעת שהיא הייתה במצב של נסיעה איטית על מנת לחפש חנייה, ורכב התובע הגיח משמאלה.

לדידי, העדויות ומיקומי הנזק כפי שהובאו בפני מתיישבים עם גרסת הנתבעת.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להדחות.