וייסמן נ' מדינת ישראל

החלטה

רקע כללי -

בפני בקשה לביטול השבתה מנהלית של רכב אשר הוטלה בעקבות חשד לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות ע"י מכר של המבקשת.

כנגד מכרה של המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות כאשר רמת האלכוהול שנמדדה עמדה על 665 מיקרוגרם.

המבקשת הינה הבעלים הרשום של הרכב.

המבקשת לא טענה להיעדר קיומן של ראיות לכאורה וביססה טיעוניה על מצבה הרפואי ביום האירוע אשר חייב אותה (לטענתה) לעזוב את מקום הבילוי בו שהתה עם בעלה וחברים וכן על הטענה כי המדובר ברכב משפחתי שתפיסתו פוגעת במשפחה על לא עוול בכפה.

לשאלת בית המשפט כיצד הגיע הרכב לנהג, השיבה המבקשת כי אינה יודעת, בעלה ותיקה נשארו במקום בו היא בילתה והיא עצמה עזבה את הרכב ואת מפתחות במקום.

דיון -

אכן השבתה מנהלית של רכב טרם הורשע אדם בדין מהווה מעשה מנהלי קיצוני המצדיק בחינה קפדנית של תקינות המעשה.

המחוקק הגיע למסקנה כי מול זכותו של אזרח לחופש תנועה ולהגנה על הקניין שלו ניצבת זכותו של הציבור לנוע בביטחון בדרכים מבלי שנהגים שיכורים יסכנו את חייו.האיזון בין זכויות אלו יצר את התוספת השביעית בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, אליה הוכנסו מספר מצומצם של עבירות כאשר מבצען לכאורה יהיה צפוי לתפיסת הרכב בו נהג טרם משפט גם אם הרכב בו נהג אינו בבעלותו.

על הנוהג ברכב לדעת כי החלטתו לנהוג ברכב כאשר הוא נתון להשפעת אלכוהול (עדיין לכאורית בשלב משפטי זה) מהווה נטילת סיכון במודע לאפשרות של השבתת הרכב שכתוצאה ממנה יפגעו ישירות חבריו וכל אדם אחר שלו זיקה לרכב. בכך השיג המחוקק אמצעי הרתעה יעיל נוסף למלחמה בתאונות הדרכים בכלל ובתופעת הנהיגה בשכרות בפרט.

רק במקרים נדירים ומיוחדים יורה בית המשפט על השבת הרכב לבעלים שכן השבה גורפת של רכבים ללא נימוקים מיוחדים תרוקן מתוכן את כוונת המחוקק.

במקרה שלפני הנהג (מבצע העבירה לכאורה) לא התייצב כלל לדיון בפני והיחידה שהתייצבה היא המבקשת כאשר בעלה שנותר עם הרכב לא הגיע כלל לדיון.

לא שמעתי מהמבקשת כל טיעון המסביר את השארת הרכב בשטח ללא השגחה וללא וידוא כי איש אינו נוהג בו. המבקשת טענה כי לא חשה בטוב ונאלצה לעזוב את המקום, אך עובדתית היא לא אושפזה ולא הוצג כל מסמך רפואי המוכיח כי המדובר היה בפינוי דחוף שלא איפשר את אבטחת חוסר הגישה לרכב ע"י אדם שיכור.

אכן קיימים מצבים מיוחדים בהם נוכח בית המשפט כי בשל מצב רפואי מיוחד או אחר אין מנוס מלאפשר השבת רכב למבקש, שכן אי השבת הרכב יוצרת כלפיו מצב של חוסר יכולת קיצוני לתפקוד סביר באופן המצדיק קביעה כי הפגיעה במבקש ביחס למסוכנות הנשקפת ממעשה הנהג אינה מידתית.מצב כזה לא הוכח במקרה דנן.

לא הוכח על ידי המבקשת כי עומדת היא בתנאים שקבע המחוקק בסעיף 57 ב בפקודת התעבורה לצורך השבת הרכב.

לאור האמור לעיל אין אני מוצא בנימוקי המבקשת נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מעמדת המחוקק שכן לא מתקיימות כלפיה ההגנות הקבועות בחוק.לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: