וייס נ' מדינת ישראל

החלטה

השאלה המתעוררת בערעור זה היא האם מגיע למערער תגמול מחוסר פרנסה אם לאו. הערעור מתייחס לסעיף 6(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] [להלן- חוק הנכים] אשר זו לשונו:

"נכה שדרגת-נכותו אינה פחותה מ-10% והוא מחוסר פרנסה, ישולם לו, כל עוד הוא מחוסר פרנסה, תגמול חוסר פרנסה בשיעור המפורש בסעיף קטן (ג), במקום התגמולים לפי סעיף 5".

כדי לקבל תגמול "מחוסר פרנסה" חייב המבקש למלא אחרי 2 תנאים מצטברים שנקבעו בסעיף 6(ב) לחוק הנכים. התנאים הם:

"אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה או שהכנסתו אחרי ניכוי תגמולים אלה, פחותה ממחצית שכרו הקובע;

הוכיח לקצין התגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכלתו, כדי לקבל הכנסה או להגדילה עד למחצית השכר הקובע".

אין מחלוקת על כך שהמערער מוגדר כ"נכה משוקם". הגדרת המונח "נכה משוקם" מצויה בתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר-פרנסה), התשיג-1953 [ להלן- התקנות]. ההגדרה המצוי שם היא כדלהלן:

" 'נכה משוקם' פירושו - נכה שמיום שחרורו מהצבא סודר או הסתדר בעבודה, עסק או מקור פרנסה אחר";

טענת המשיב היא שהמערער עבד עד שנת 1996 בבנק, אותו החליט לעזוב מיוזמתו, לשם קבלת פיצויים ולא בקשר לנכותו, וכך גם במשך השנים שלאחר מכן עבד במספר עבודות שאותן עזב. בהקשר זה טען המשיב שהמערער לא עמד בנטל להוכיח, שעשה את כל שביכולתו להתפרנס והפסקת עבודתו היא בשל מצבו הרפואי.

לפיכך השאלות שיש לדון בהן בערעור זה הן:

האם המערער עשה את כל אשר ביכולתו כדי לקבל הכנסה או להגדילה.

אם יוברר שלא עשה דבר כדי לקבל הכנסה, עליו להוכיח שהוא אינו מסוגל מפאת נכותו להסתדר בעבודה בעתיד הנראה לעין.

בהיות המערער "נכה משוקם" עליו למלא אחרי הוראת תקנות 2 ו-4 כדי לזכות בתגמול מחוסר פרנסה. תקנה 2 לתקנות דורשת מנכה שאינו במעמד של "נכה משוקם" להוכיח לקצין התגמולים את הנושאים הבאים: :

"(1) נרשם בלשכה תוך שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע;

(2) הגיש לקצין התגמולים, לא יאוחר משבוע מסיום הזמן הקובע, בקשה בכתב לתשלום תגמול למחוסר פרנסה לפי הנוסח שבטופס שאפשר להשיגו במשרד קצין התגמולים החתום בידו, בצירוף תעודה מאת הלשכה המעידה כי בזמן הקובע:

(I) הרשות לא הוציאה לגביו כל הודעה לפי תקנה 6(ב) לתקנות-העסקה,

(II) לא סירב לקבל כל עבודה שלגביה הציעה הרשות להוציא הודעה כזאת,

(III) הלשכה לא הציעה לו כל עבודה או מקור פרנסה שהוא סירב לקבלה,

(IV) הלשכה לא הציעה לו לרכוש הכשרה למקצוע או לביצוע עבודה שהוא סירב לקבלה ושלדעת הרשות עליו לקבלה כדי שיהיה מסוגל לעשות עבודה שבה יועסק על פי תקנות העסקה, וכן לא הציעה שבתקופת ההכשרה ישולמו לו התשלומים המשתלמים לנכה שאושר מימון שיקומו כאמור בתקנה 13 לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (תקנות להשתלמות מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה), התשט"ו-1955";

לגבי "נכה משוקם" דורשת תקנה 4 לתקנות להוכיח בנוסף לנ"ל את הנושאים הבאים: