וייס נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי "בקשה להחזרת תפוס".

על פי הצהרת ב"כ המשיבה, נתפס הטרקטורון ע"י משטרת ישראל, בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").

בתאריך 8/1/10 נהג המבקש בטרקטורון שבבעלותו בשטחי יוקנעם המושבה, נתפס ע"י שוטרים, נלקח לתחנת המשטרה, נחקר ושוחרר. הטרקטורון נתפס.

ב"כ המבקש טען כי לטרקטורון רישיון רכב וביטוח תקפים, הטרקטורון מטופל היטב ואף עבר טסט לפני כשבועיים-שלושה ולכן לא קיים בו ליקוי בטיחותי. לטענת המבקש הקשת נשברה בנסיעה בה נתפס ולגבי לוחית הרישוי טוען המבקש כי בשל הרצה טרם חיברה לטרקטורון. עוד טוען המבקש כי לא סיכן חיי אדם ולא נהג בפראות או בכביש ולכן לא היה מקום לתפוס את הטרקטורון. המבקש בן 44, אב לשני ילדים, עובד בחנות לפרנסתו, אדם נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי מכביד, המשתמש בטרקטורון בסופי שבוע בלבד לשם בילוי בחיק הטבע.

ב"כ מבקש טען כי משקיימת סמכות להשבתת הטרקטורון לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה, אין תחולה לסעיף 32 לפסד"פ, משום שמדובר בחוק ספציפי הגובר על חוק כללי, ולכן נתפס הטרקטורון שלא כדין. לחלופין, טוען ב"כ המבקש כי סמכות התפיסה לפי סעיף 32 הופעלה בנדון באורח לא מידתי, שכן מדובר בעבירות תעבורה קלות, הנעוצות בליקויים בטרקטורון בלבד, וכי העובדה שהרכב עבר טסט ימים ספורים קודם לכן, מקימה ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה. ראוי היה, לטעמו, למצוא דרכים חלופיות להחזקת הטרקטורון כמוצג, שהנן מידתיות יותר, ולהשיב למבקש את הטרקטורון לאחר תיקון הליקויים שנמצאו.

ב"כ המשיבה מתנגדים לבקשה, טוענים כי סמכותם לתפוס את הטרקטורון מעוגנת בהוראת סעיף 32 לפסד"פ. ב"כ המשיבה מפנים לחומר הראיות בתיק החקירה המגלה בשלב זה חשד לנהיגה ללא קשת התהפכות, ללא לוחית רישוי ועם גומית תפוח הגה שמאל משוחררת. עוד מפנים לדו"חות השוטרים המעלים חשד לעבירות נוספות דוגמת אי ציות להוראות שוטר. ב"כ המשיבה הציגו גליון הרשעות קודמות של המבקש, הנוהג משנת 1983 ולחובתו 31 הרשעות קודמות. הרשעתו האחרונה מ-2008.

טרם דיון בטענות הצדדים, עלי להידרש לשאלה מהיכן שואב בית משפט זה, שהנו בית משפט לתעבורה, את הסמכות העניינית לדון בבקשה לפי סעיף 34 לפסד"פ.

בסעיף 34 לפסד"פ נקבע כי בית משפט שלום, מוסמך לדון בבקשה למסירת תפוס לפי סעיף 34 לפסד"פ:

"34.מסירת התפוס לפי צו

על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לעניין מסוים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו"

עיון בפרק הרביעי לפסד"פ, שכותרתו: "תפיסת חפצים", מעלה כי המחוקק ערך הפרדה ברורה ומודעת בין סמכות בית משפט השלום לדון בגורל החפץ - טרם כתב האישום, לבין סמכות בית המשפט הדן בתיק העיקרי לדון בגורל החפץ - מרגע הגשת כתב האישום.

המלומד קדמי בספרו "על סדר הדין בפליליים", חלק ראשון הליכים שלפני משפט ב, עמ' 712, 719, 721, מפנה להוראות הפסד"פ ומפרשן :

"א....עקרונית, כל עוד לא הוגש כתב אישום – נתונה סמכות הפיקוח על החזקת החפץ לבית-משפט שלום; והוא רשאי להורות מה ייעשה בו ממועד תפיסתו וכל עוד לא הוגש כתב אישום בפרשה שבגינה נתפס...

ב.הוגש כתב אישום – עקרונית, נתונה הסמכות להורות מה ייעשה בחפץ לבית המשפט הדן בעניין שבגינו נתפס החפץ".

הנה כי כן, מהוראותיה הברורות של הפסד"פ ומן הפרשנות שניתנה להן בספרות המקצועית עולה כי המחוקק העניק לבית משפט השלום, ולו בלבד, את הסמכות לדון בסעדים זמניים מכוח סעיף 34 לפסד"פ וערך הבחנה בין דיון בתפיסת חפצים והמשך החזקתם טרם הגשת כתב אישום לבין דיון בהחזקתם לאחר כתב אישום.

בדרך דומה קבע המחוקק כי הסמכות לדון במעצר לצרכי חקירה, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, נתונה לבית משפט השלום בלבד :

"2.סמכות עניינית

הסמכות הענינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה –

כל עוד לא הוגש כתב אישום – לבית משפט השלום;