ויינרייך נ' בהנסי

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין שהוגשה ע"י הנתבע (להלן: "המבקש").

2.משלא התייצב המבקש לדיון אשר היה קבוע ליום 14.09.10 ניתן פסה"ד ולפיו חויב המבקש לשלם לתובע (להלן: "המשיב") סך של 31,200 ₪.

3.המבקש טוען, כי הגיש כנגד המשיב תביעה קטנה מקבילה, ובמסגרתה נקבע דיון ליום 18.10.10. לטענתו, הוא סבר בטעות כי בדיון אשר היה קבוע ליום 18.10.10 אמורות לישמע שתי התביעות במאוחד.

4.המבקש מוסיף וטוען, כי מעולם לא קיבל הזמנה לדיון אשר היה קבוע ליום 14.09.10. לטענתו, ההזמנה לדיון נשלחה ע"י מזכירות ביהמ"ש אל עו"ד דינה בולוס שאינה מייצגת אותו בהליך דנן, וזו האחרונה לא יידעה אותו על מועד הדיון הנ"ל.

5.עוד טען המבקש ,כי סיכויי ההגנה שלו מפני התביעה הינם טובים למדי.

6.המשיב הגיש תגובה במענה לבקשה בה עתר לדחות את הבקשה. המשיב טוען, כי אין חולק שבתיק ביהמ"ש קיים אישור המעיד, כי בוצעה מסירה כדין של ההזמנה למבקש. עוד טוען המשיב, כי גם לדיון שהיה קבוע ליום 18.10.10 בתביעה המקבילה לא התייצב המבקש וגם שם ניתן כנגדו פס"ד בהעדר המורה על דחיית תביעתו של המבקש כליל. לחילופין, יש לחייב את המבקש בהוצאות משמעותיות היה ויבוטל פסה"ד כנגדו.

7.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני מוצאת לנכון לבטל את פסה"ד, וזאת כנגד חיוב המבקש בהוצאות.

8.פסה"ד שניטל בשל היעדרות המבקש מן הדיון בענייננו, ניתן כדין. מעיון באישור המסירה עולה, כי ההזמנה לדיון נשלחה ע"י מזכירות ביהמ"ש אל המבקש לפי כתובתו אשר הוא בעצמו ציין בכתב הגנתו. לפיכך, ביטול פסה"ד מתבקש מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

9.המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים:

האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל דין; והשני סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והאם טענותיו לגופו של עניין, יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט. לכל אחד מן השיקולים האמורים משקל יחסי, וככל שתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (ראה : ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139).

10.ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפטיות. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה בעניין זה: ע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001 (1) בעמ' 1121). עם זאת, בצד עקרון זה, על מבקש הביטול הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה.

11. בענייננו, נראה כי סיבת אי-הופעת המבקש לדיון, כפי שהיא מובאת בבקשה ובתצהיר שצורף לה, מקורה בטעות בתום לב, אשר ניתן לפצות עליה בתשלום הוצאות עבור אי-הנוחות והטרחה המיותרים אשר נגרמו למשיב בשל העיכוב שחל בבירור התובענה. אמנם מחדלו של המבקש הוא אשר הביא למתן פסק דין בהעדר התייצבות, אולם לא התרשמתי כי המחדל נבע מזלזול בהליך המשפטי או מהתעלמות מכוונת מקיומו, ולדידי על מחדל זה ניתן לכפר בפסיקת הוצאות הולמות.

12.אשר לסיכויי ההגנה מפני התביעה: טענות ההגנה העיקריות של המבקש, לפיהן ביצע את עבודות השיפוצים ותוספת הבנייה עבור המשיב באופן מקצועי ומיומן וכי המשיב לא שילם לו את מלוא התמורה המגיעה לו בגין ביצוע העבודות הללו, הינן שאלות שמצריכות בחינה ושמיעת גרסאות עובדתיות וטענות משפטיות של הצדדים, ולכן מן הראוי לתת למבקש את יומו בביהמ"ש.

13.על יסוד האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

14.אני מחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 500 ₪ עד ולא יאוחר מיום 25.12.10, וזאת כתנאי לביטול פסה"ד וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

15.התיק יועלה לתז"פ ביום 31.12.10.

היה ועד אותו מועד לא תוגש הודעה על תשלום סכום ההוצאות שנקבעו בסעיף 15 לעיל, אזי יישאר פסה"ד בעינו.

היה ותוגש הודעה על תשלום כאמור, ייקבע מועד לדיון.

16.המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.