ויינר נ' שוסטר

פסק דין

1.התביעה מבוססת על מסמך בכתב ידה של הנתבעת ואשר מפאת חשיבותו אביאו כלשונו:

"שוסטר גניה 1/12/02 ת.ז. 11086253

אני קיבלתי מויינר אלי סכום הלוואה פרטית בסך פירוט

שקל 17540 = 4.64 X 3780 = $

שקל 5900 = 4.54 X 1300 $

שקל 72,000

שקל 2700 שולם חוב גניה

שקל 1860 קופה

____________________

שקל 100,000 ס"ה

מתחייבת להחזיר בתאריך 1.2.03 סכום של 120,000 שקל (מאה עשרים אלף שקל)".

(הדגש במקור ה.א.)

2.הנתבעת חתומה על המסמך בתחתיתו.

3.לטענת התובע – הנתבעת קיבלה ממנו הלוואה בסכום של 100,000 ₪ כמפורט במסמך, אלא שלא החזירה את ההלוואה, כולה או חלקה.

בשל כך הוגשה התביעה.

4. הנתבעת טוענת כי אמנם קיבלה מהתובע את הסך של 100,000 ₪, כמפורט במסמך, אך הסכום לא נועד לה – כי אם לחברה בשם "מונולייט", והנתבעת שימשה רק כ"צינור" להעברת הכספים למונולייט.

5.לטענתה, הניסוח על פיו מדובר בהלוואה "פרטית" נועד להדגיש כי אין לכסף שום קשר לעבודתה של הנתבעת, כמנהלת החשבונות לעסק של התובע.

6.לטענת הנתבעת מונולייט היא שקיבלה את הכסף – והיא גם החזירה אותו במלואו, כבר בתחילת שנת 2003.

7.לטענת הנתבעת הוחזרה ההלוואה, חלקה (40,000 ₪) במזומן, והיתרה הוחזרה לתובע על ידי סחורה שקיבלה החברה בבעלותו, ממחסני מונולייט, כנגד החוב.