ויינטראוב נ' שיטרית

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני התנגדותו של המבקש, מר דוד שטרית, לבקשה לביצוע שטר אשר הגישה כנגדו המשיבה, הגב' מירב ויינטראוב (סרוסי), בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2501939108.

בבקשתו טען המבקש, כי השיק אשר הוגש לביצוע, על הסך של 25,200 ₪, נועד לשמש כביטחון, כלשונו, עבור תשלום שנת שכירות אחת, על ידי דיירת אשר התגוררה בבית השייך למשיבה.

עוד טען המבקש, כי השוכרת פונתה לאחר כחצי שנה מן המושכר, ושילמה את מרבית דמי השכירות, מלבד סכום העומד על כ- 2,000 ₪.

ביום 3/2/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקש נחקר על תצהירו.

בחקירתו הציג המבקש פירוט של התשלומים שלטענתו שילמה השוכרת לידי המשיבה (מב/1), והוסיף כי על פי פירוט זה נותרה השוכרת חייבת, בגין דמי שכירות, את הסך של 1,772 ₪.

כאשר נשאל המבקש אודות חובות נטענים נוספים, מעבר לדמי השכירות, טען כי אינו יודע על כך דבר.

המבקש טען בחקירתו כי השטר נועד לערוב לדמי השכירות בלבד, וכי הדבר עולה מסכום השטר.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

המבקש טען בסיכומיו כי פעל להוצאתה של השוכרת מן המושכר, וכי על פי חישוביו אין הוא חייב אלא בסכום של 1,772 ₪.

ב"כ המשיבה טענה בסיכומיה, כי אין בפי המבקש טענות הגנה בפני התביעה השטרית, וכי לא הציג אסמכתאות המעידות על תשלום כלל החיובים הנובעים מן המושכר.

ב"כ המשיבה טענה כי עדותו של המבקש מבוססת על השערה, מפי השמועה.

דיון והכרעה

ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

טענת ההגנה המרכזית של המבקש, כי השיק ניתן כשטר ביטחון להבטחת תשלום דמי השכירות בלבד, וכי החוב בגין דמי השכירות עומד על הסך של 1,772 ₪, לא נסתרה בחקירה נגדית ולא התבררה בהגנת בדים.

למעשה, גירסתו "התחזקה" במידה מסויימת, מעבר לאמור בתצהיר, שכן הציג פירוט ממשי של התשלומים שביצעה השוכרת, בצירוף ראיות בכתב בדמות אישורים על קבלת תשלומים, הנחזים להיות חתומים על ידי המשיבה או נציג מטעמה.

כידוע, ההלכה היא כי: "... דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו. יש בכוחה של חקירה בנסיבות אלה, כדי "לשמש תחליף לתצהיר ויש בה אפוא כדי למלא את החסר" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 410 – ההדגשה שלי – י.ב.).

אמנם, טענתו של המבקש כי השיק ניתן להבטחת דמי השכירות בלבד, היא טענה בעל-פה, ברם, ההלכה היא כי "לעתים, על פי תנאיה של עסקת היסוד, ההתחייבות של העושה או המושך לפרוע את השטר מותנית בהתרחשותו של אירוע מסוים. אם התנאי כתוב על גבי המסמך, המסמך אינו שטר ולמחזיק בו תהיה עילה על פי עסקת היסוד בלבד. כאשר התנאי אינו כתוב על המסמך, אלא נותר בעסקת היסוד, המסמך הוא שטר ולתנאי תהא נפקות במסגרת ההגנה נגד התביעה השטרית. הווי אומר, כאשר המושך נתבע לפרוע את השטר, הוא רשאי להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים או שטרם קוים. הנתבע רשאי להוכיח בראיות בעל פה כי התלווה תנאי כלשהו לחיוב השטרי".