ויין נ' לאומי צ'ק שותפות מוגבלת ואח'

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר ערן אביטל), מיום 9.5.12 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-67346-081, לפיה דחה את בקשת המבקשת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים.

ביום 3.4.12 הגיש המבקשת בקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, לאחוד תיקיה ולהשית עליה צו תשלומים.

ביום 1.5.12 ולאחר שהרשם ביקש מספר הבהרות , ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, עת קבע הרשם כך " מצאתי לנכון לידע את החייבת בדבר הליכי פש"ר בהם הינה יכולה לנקוט זאת לאחר שבדקתי על פי המסמכים שהובאו לפניי את יכולתה הכלכלית של החייבת לפרוע את חובה (בשונה מהסתמכות על הצעת החייבת לפרוע את חיוביה), ומצאתי כי הליך איחוד תיקיה יוביל לחוסר תוחלת אמיתי ולתועלת אפסית ממש לנושיה. השיקול בנושא הפש"ר היווה נר לרגליי בעת דחיית בקשתה, אלא השיקול התועלתני מניהול הליך איחוד תיקים במקרה דכאן וזאת כאמור, בשים לב ליכולת החייבת לפרוע את חובה לפי כושר הפרעון שנחזה ממסמכיה. בעיני זו גם הדרך המותווית על פי פרשת יעד פרזול המאוזכרת בבקשת החייבת בסעיף 4."

לטענת המבקשת, חוסר תועלת בהליך איחוד תיקים אינו תנאי לדחיית בקשת חייב להכריזו כחייב מוגבל באמצעים.

לטענת המבקשת, הרשם התעלם מהתכלית הספציפית של חוק ההוצאה לפועל אשר מחד, באה ליצור מנגנון יעיל לגביית חובות ולמימוש פסקי דין ומאידך, באה להגן על חייבים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם.

עוד מוסיפה המבקשת, שהרשם התעלם אף מהתכלית הכללית של חוק ההוצאה לפועל אשר באה מחד להגן על קניינם של הזוכים ומאידך באה להגן על כבוד האדם וחירותו.

לטענת המבקשת, החלטת הרשם הופכת את המבקשת לחסרת יכולת ולנטל על החברה.

המבקשת טוענת, שהרשם טעה בעריכת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתנגשים בכל מקרה ומקרה על נסיבותיו.

לטענתה של המבקשת, מכלול נתוניה מצדיק הכרזתה כחייבת מוגבלת אמצעים ואיחוד תיקיה.

עוד טוענת המבקשת, שבבחינת מאזן הנוחות ניתן לראות בבירור, כי אי הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים תגרום לה ולמשפחתה נזק חמור, בלתי הפיך שיעיב על המשך חייה וחיי בני משפחתה.

לטענת המבקשת, הרשם התעלם מכלל הנספחים המונחים לפניו, מהאסמכתאות שהוצגו לפניו, מהדין ומהפסיקה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "התקנות") אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה.

סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4), וכפועל יוצא סמכותו של רשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, גם כאשר הוא אינו יכול לפרוע את חובותיו בתקופה העולה על התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (ניתן ביום 27.9.06, פורסם באתרים משפטיים [פורסם בנבו]).

עיון בהחלטת הרשם מעלה, שהרשם החליט לדחות את הבקשה להכריז על המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים, בשל אי התועלת בניהול תיק האיחוד. אומנם, כטענת המבקשת, חוסר תועלת אינו תנאי לדחיית בקשה להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, אולם טעם זה כשלעצמו, כן יכול להוות טעם ראוי שלא להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים.

ובעניינינו אני סבור שהחלטת הרשם הינה נכונה וסבירה.

לא נפל כל פגם בהחלטת הרשם, עת יידע את המבקשת בדבר אפשרותה לפנות להליכי פשיטת רגל.

המבקשת מעלה במסגרת בקשתה מספר פסקי דין וטענות כנגד הרשם, שטעה בעריכת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתנגשים בכל מקרה ומקרה על נסיבותיו.

אולם, המבקשת לא מפרטת ומנמקת הכיצד פסקי דין אלו וטענות אלו משליכות על המקרה הספציפי שלה.