ויטלין ואח' נ' קינג ואח'

פסק דין

כללי:

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 12.11.12. השאלה שבמחלוקת הינה לסוגיית האחריות לתאונה למי מהצדדים.

2.בתיק הוגשה תביעה ותביעה שכנגד וביום 9.5.13 התנהל דיון בתיק ונשמעו עדויות הנהגים.

טענות הצדדים:

3.על פי הנטען בכתב התביעה התובעת יצאה בנסיעה לאחור מחנייה פנימית של מועדון ספורט ברח' ז'בוטינסקי בהוד השרון. לפני סיום היציאה ממקום החנייה, הבחינה התובעת ברכב הנתבע שמגיע מכיוון מערב למזרח. התובעת עצרה את רכבה. רכב הנתבע פגע בה, המשיך בנסיעה ונעצר כעבור מספר מטרים.

4.בעת שעצרה התובעת את רכבה, מחצית מרכבה כבר היה מחוץ לחנייה ולמעשה חסם את נתיב הנסיעה היחיד, כך שרכב אחר לא יכול היה לעבור ולמרות זאת המשיך הנתבע בנסיעה ופגע בפינה הימנית של רכבה. הנתבע עצר את רכבו רק לאחר מספר מטרים כך שכל הצד הימני של רכבו שפשף את הפינה הימנית אחורית של רכבה.

5. על פי הנטען בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, התובעת והנתבעת שכנגד התפרצו ממקום חנייה בנסיעה לאחור לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע ופגעה בצידו הימני של הרכב.

דיון והכרעה:

6.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה לשני הצדדים אחריות לעצם קרות התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבים בשיעורים שיפורטו להלן וזאת מהטעמים הבאים:

א.בהתאם לתמונות שצילמה התובעת מיד לאחר התאונה (סומנו ת/2) ניתן להבחין בפגיעה בפינה השמאלית אחורית תחתונה בחלקו האחורי ימני של רכבה. כמו כן, ניתן להבחין בפגיעה בצורה של מכה בכנף הימנית קדמית מעל הגלגל ברכבו של הנתבע וכן בשפשוף לכל אורך הרכב מצדו הימני מהדלת הקדמית ועד לדלת האחורית.

ב.אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובעת יצאה מחנייה בנסיעה לאחור ושהנתבע הגיע לנקודת המפגש בין הרכבים לאחר פנייה לכיוון רכבה של התובעת.

ג.אין מחלוקת בין הצדדים גם לכך שהתובעת יצאה עם רכבה בנסיעה לאחור לכיוון צד שמאל בעוד שנתיב הנסיעה באותו המקום מאפשר נסיעה אך לכיוון ממנו הגיע הנתבע ושלא לכיוון ובאופן בו יצאה התובעת (ראה תמונה בת/2). התובעת הסבירה התנהלותה זו בכך שרכב חנה בצמוד אליה בצד ימין ועל כן יצאה לאחור בהטייה שמאלה בכדי להיכנס לחנייה הפנימית של הספורטן ומשם לפנות לכיוון נתיב הנסיעה מהכיוון בו הגיע הנתבע (כמתואר בת/1).

ד.איני מקבל את טענתה של התובעת לכך שמצב הרכבים בעת קרות התאונה היה כמתואר בתמונות שסומנו כת/1. תמונות אלו מציגות את מצב הרכבים לאחר קרות התאונה ולאחר שרכבו של הנתבע המשיך קמעה בנסיעה. סביר בעיניי שגם רכבה של התובעת המשיך בנסיעה קמעה לאחר התאונה ולא עצר במיידי.

ה.כמו כן, איני מקבל את טענתה של התובעת לכך שעת יצאה עם רכבה בנסיעה לאחור, חסמה עם רכבה את נתיב הנסיעה ולא אפשרה מעבר לרכב הנתבע. טענה זו אינה מתיישבת עם התמונות שסומנו כת/2 בהן ניתן להבחין במסלול נסיעה רחב ביותר, כך שהנתבע יכול היה לעבור במקום ללא כל קושי. אך לשיטתה של התובעת רכב הנתבע המשיך בנסיעה מספר מטרים ואז נעצר.

ו.איני מקבל את טענתה של התובעת לכך שרכבו של הנתבע פגע ברכבה במצב של עמידה. טענה זו אינה מתיישבת עם הנזקים ברכבים. איני מקבל את טענת נציג הנתבעת שכנגד 2 לכך שדווקא הכנף ברכבו של הנתבע היא החלק הראשון שבולט מן הרכב הצידה. טענה זו אינה מתיישבת עם תמונות רכבו של הנתבע (ראה ת/2). לפיכך, הנני מקבל את גרסתו של הנתבע לכך שרכב התובעת יצא בנסיעה לאחור ופגע ברכבו.

ז.יחד עם זאת, הנני סבור שלנתבע אחריות חלקית לעצם קרות התאונה. הנתבע היה צריך להתאים את נסיעתו מיד לאחר הפנייה לתנאי המקום וכן היה צריך להבחין ברכבה של התובעת שהחל בנסיעה לאחור. זאת ועוד, בהתחשב ברוחב הכביש לא היה כל מקום לנתבע להתקרב עם רכבו לרכבה של התובעת והיה באפשרותו לנסוע במרחק גדול יותר מרכבה של התובעת באופן שיכול והיה מונע את התאונה.

ח.לא נעלמה מעיני גם העובדה לכך שהנתבע המשיך בנסיעה לאחר הפגיעה ברכבו באופן שביקש לסטות שמאלה וזאת למרות שנסע במהירות איטית ובכך גרם לשריטות לכל אורך רכבו מצד ימין - לרבות בדלת הקדמית והאחורית. מאחר ותביעתו של התובע שכנגד הינה לתשלום השתתפות עצמית, השתתפות עצמית לירידת ערך, הפסד הנחת תביעות ואגרת ביהמ"ש, איני צריך לדון במכלול נזקיו של התובע שכנגד מבחינת היקף הנזקים לרכבו.

ט.בנסיבות אלו, הנני רואה בתובעת כאחראית לתאונה בשיעור של 70% ואת הנתבע כאחראי לתאונה בשיעור של 30%.

7.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1,917 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.