וידרו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שהיה מעורב כנהג בתאונת דרכים עצמית (מסוג נזק בלבד) כאשר הוא שיכור לכאורה.

ליבה של בקשה זו נעוצה בשאלת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש היה שיכור עת נהג ברכב.

ההגנה אינה חולקת כי המבקש נהג ברכב בזמן התאונה וכי נמצא שיכור לכאורה בבדיקה שבוצעה לו לאחריה.

בבסיס עמדת ההגנה הטענה לפיה המבקש שתה אלכוהול לאחר התאונה כך שבזמן הנהיגה ברכב לא היה כלל שיכור.

המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי בידיה ראיות לכאורה לפיהן המבקש היה שיכור גם בזמן התאונה.

תיק החקירה הוגש לעיוני, ולאחר בחינתו באופן מלא להלן החלטתי:

מנתוני בוחן התאונה עולה כי המבקש נהג לכאורה ברכב במהירות שאינה פחותה מ-106 קמ"ש עת איבד שליטה על רכבו, סטה מנתיב נסיעתו, פגע בגדר והסתבסב עם רכבו.

תחילתו של האירוע בדיווח למוקד משטרת ישראל על "רכב משתולל" בכביש, ולאחר מכן נאספו ראיות על התאונה שגרם לה לכאורה רכב זה.

אדם העונה לשם אלקרינאוי שוקרי (עובד מע"ץ) שהיה עד ראייה לאירוע, מתאר כיצד הוא ניגש לנהג הרכב מייד לאחר התאונה וכך הוא מתאר את הנהג:

"הלכתי לנהג ראיתי שיש ממנו ריח חזק של אלכוהול....הוא היה נראה שיכור לגמרי, אני מהריח שלו נהייתי מסטול"

די בעדות זו על רקע ממצאי הבוחן המשטרתי כדי לקבוע כי בידי המדינה ראיות (ולו גולמיות כפי שקבע בית המשפט העליון בהלכת שגיב – בש"פ 6732/10 מד"י נגד שגיב).

ככל שיקבל בית המשפט את התרשמותו מידית של מר אלקרינאווי ממצבו של המבקש מייד לאחר התאונה כהתרשמות אמינה ורלוונטית, תוכל המדינה לבסס מצב של שכרות או תחת השפעת אלכוהול ביחס לנהג ברכב בזמן הנהיגה בו.

תאורו של אלקרינאוי מצביע על נגישות מידית לרכב לאחר התאונה מה שאינו מתיישב עם שתיית אלכוהול מצד הנהג רק לאחר התאונה.

אני קובע לכן כי בידי המדינה ראיות לכאורה לנהיגת רכב במצב שכרות או תחת השפעת אלכוהול וגרימת תאונה כתוצאה מנהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

בנסיבות אלה טענות ההגנה נדחות.

לא שוכנעתי כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגת המבקש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ד, 07 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: