פסק דין
לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע להשיב לידיו כספים אשר הועברו לידיו, לצורך העברתם לאחר, במסגרת התקשרות חוזית לרכישת דירה, אך לא הושבו. עוד הוסיף התובע ועתר כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מעשי ומחדלי הנתבע.
במסגרת כתב התביעה טען התובע כי פנה לנתבע, עמו היה בקשרי חברות הדוקים, על מנת שזה האחרון יסייע בידו באיתור וברכישת נכס מקרקעין, בטווח מחירים שבין 700,000 ₪ ל- 800,000 ₪, כאשר חלק הארי מן התמורה ישולם על דרך קבלת הלוואה מבנק כנגד שעבוד הנכס הנרכש ו/או נכס נוסף בבעלות התובע.
הוסיף התובע וטען כי בין הצדדים הוסכם שיעור העמלה לה יהא הנתבע זכאי בגין עבודתו כמפורט לעיל, וסכומים אלו שולמו במלואם (סך של 17,000 ₪ סה"כ).
לשיטת התובע, הציג הנתבע בפניו את האפשרות לרכישתה של דירת מגורים ברחוב אז"ר 7 בראשון לציון (להלן: "הדירה"), אלא שנאמר לתובע באותו מועד כי צד שלישי, מר ערן לוי (להלן בפסק דין זה: "ערן"), התקשר כבר בהסכם לרכישתה של אותה דירה, ואף שילם מקדמה על סך של 50,000 ₪.
עוד נאמר לתובע כי ערן מעונין לחזור בו מרכישתה של הדירה, וכי כנגד תשלום הסך של 50,000 ₪ לידי ערן במישרין, יוכל התובע להיכנס לנעליו.
על בסיס מצגים אלו נטל התובע הלוואה קצרת מועד מן הבנק (להלן: "הלוואת הגישור"), שילם את הכספים לידי הנתבע וביקש לקדם את ההתקשרות לרכישת הדירה.
בדיעבד, התברר לתובע, כי לא ניתן לרכוש את הדירה והסך של 50,000 ₪ אשר שולם, לא הושב לידיו, על אף פניות חוזרות ונשנות בעניין זה.
בהמשך, העמיד הבנק את הלוואת הגישור כמו גם את יתרת חובו של התובע לפירעון, נפתח כנגדו הליך משפטי, והוא נאלץ בהמשך למכור נכס מקרקעין חלופי, על מנת להגיע להסדר עם הבנק.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי אינו ולא שימש כמתווך מטעם התובע, אלא שכל חטאו התמצא בכך שביקש לסייע לחברו התובע, על דרך של מתן עצה באשר לעסקאות מקרקעין, הפנייה לגורמים בנקאיים המוכרים לו לצורך קבלת משכנתא, ומתן מידע באשר לאפשרות רכישת זכויותיו של ערן בדירה.
עוד הוסיף הנתבע וטען כי הסך של 50,000 ₪ הועבר בפועל לידי ערן, לפי בקשת התובע, וככל שסכום זה לא הושב , בסופו של יום, על ידי ערן, יש להפנות את הדרישה להשבה כלפיו ולא כלפי הנתבע, וממילא אין לתובע להלין בעניין זה, אלא על עצמו.
לשיטת הנתבע, התובע הינו איש עסקים ממולח, אשר מבקש, שלא כדין, להיפרע מהתובע שעה שלא עלה בידו להשיב לידיו את הכספים מערן.
באשר לנזקים הנתבעים, טען התובע כי אין קשר בין הקשיים הכלכליים אליהם נקלע התובע לבין האירועים נשוא התביעה והצורך בקבלת הלוואה, וממילא לא הוכחו הנזקים הנטענים.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי והיקף החלטתי, להלן.
הסוגיה הראשונה אליה נדרשתי במסגרת הכרעתי זו, הינה שאלת מעמדו של הנתבע. האם "מתווך", או חבר שנקלע בעל כורחו לאירועים נשוא התביעה.
בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.
מצאתי את עדותו של התובע, בעניין זה, כמהימנה.
איני מתעלמת מניסיונו של התובע להרחיק עצמו מכל אחריות או אלמנט של הפעלת שיקול דעת. לעניין זה אתייחס גם בהמשך.
עם זאת, מהותית, הוכח בפני, כי הרוח החיה להתנהלות הצדדים בכל הנוגע לדירה, היה ונותר הנתבע.
לעיוני הוצג תמליל של שיחה שבין התובע לנתבע. (נספח א' לתצהיר התובע).