וולש ואח' נ' היבנר ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לצדדים בגין תאונה מיום 31.12.08.

2.לטענת התובעת, ביום 31.12.08, שעה שביקשה "להיכנס" לחניה ברחוב ויצמן, פגע ברכבה רכב אחר מאחור.

3.מנגד, טענה הנתבעת כי התאונה ארעה שעה שהתובעת יצאה בנסיעה לאחור ("רוורס") מחניה מבלי לבדוק כי אכן הכביש פנוי, וכתוצאה מהנסיעה לאחור, פגעה ברכבה התובעת, אשר נסעה ישר. על פגיעה זו ברכבה של הנתבעת נסבה התביעה שכנגד.

4.במהלך הדיון הוגשו המסמכים הבאים:

א.ת/1 - הודעה שהגישה התובעת לחברת הביטוח שלה בגין התאונה נשוא כתב התביעה, חתומה על ידה מיום 1.1.09 (למחרת התאונה).

ב.ת/2 – מכתב הבהרה מאת השמאי קרופניק שנשלח אל התובעת והמתייחס לחוות דעת שניתנה על ידו לבקשת הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה ואשר צורפה לתביעה שכנגד שהוגשה.

ג.נ/1 – הודעה על תאונה שמסרה הנתבעת למבטחת חתומה על ידה מיום 13.7.09, דהיינו, כ-6.5 חודשים לאחר התאונה. (לאחר הגשת התביעה העיקרית ולפני הגשת התביעה שכנגד)

5.כמו כן, העידו בפניי התובעת והנתבעים, ואף נערכה על ידי התובעת והנתבעת 1 הדגמה באמצעות מכוניות צעצוע של האופן בו התרחשה התאונה, לגרסת כל אחת מהן.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהן, וכן במסמכים שהוצגו במהלך הדיון ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים, ראיתי לקבל את התביעה.

7.עדותה של התובעת:

א.ראשית, אומר כי עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיניי. התובעת העידה באופן סדור וברור באשר לנסיבות בהן התרחשה התאונה שגרמה לנזקים.

ב.תימוכין לעדותה של התובעת, מצאתי גם ב ת/1 אשר נערכה ונחתמה על ידיה מיד למחרת התאונה. ת/1 מכילה גרסה קצרה ותמציתית באשר לנסיבות בהן ארעה התאונה ותואמת שלא לומר זהה לעדותה של התובעת בפני.

ג.גם בחקירתה הנגדית של התובעת לא מצאתי כל סתירות שיהיה בהן כדי לערער את אמינותה.

ד.התובעת גם העידה כי בשיחת טלפון שקיימה עם הנתבעת, זו האחרונה אמרה לה כי היא "לא סגורה" באשר לאופן שבו ארעה התאונה. כלומר, היא אינה יודעת לומר בוודאות האם במועד התאונה התובעת נכנסה לחניה או יצאה ממנה. כאמור לא מצאתי לפקפק בעדותה של התובעת גם בנקודה זו בכלל ושעה שהנתבעת, במהלך עדותה, לא הצליחה לסתור את גרסתה של התובעת בעניין זה.

8.עדותה של הנתבעת:

א.אפתח ואומר כי בעדותה של הנתבעת בפני לא היה כדי לסתור את דברי התובעת.

ב.הנתבעת העידה כי במועד התאונה הייתה מאוד נסערת מאחר ומצד אחד הייתה בחודש רביעי להריונה, ומצד שני בעלה שירת רחוק במסגרת "צו 8" (עמ' 3 לשורות 17-18 לפרוטוקול, וכן עמ' 4 שורות 10-11).

ג.מיד לאחר מכן תיקנה עצמה ואמרה שבעלה כן היה באזור.

ד.עוד העידה הנתבעת כי היא כלל לא רצתה להגיע לבית המשפט ולא מבינה למה לא "נסגרה" כל הפרשה ללא צורך בהגשת תביעה.