וולף נ' ראז ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שני רכבים. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה.

לגרסת נהג רכב התובעים הוא נהג רכבו כדין בנתיב נסיעתו, והבחין ברכב הנתבעים עומד בתחנת האוטובוס שמימין לכביש, ומתחיל בנסיעה לאחור. הוא המשיך בדרכו, ולפתע החל רכב הנתבעים לפנות שמאלה תוך שהוא חוסם את דרכו, וכך אירעה הפגיעה. נהג רכב הנתבעים העיד שהוא החל לפנות שמאלה, ולפתע פגע בו רכב התובעים מאחור, בפינה השמאלית אחורית.

בשני הרכבים המעורבים, היו נוסעות ברכב. הנוסעת ברכב התובעים העידה וטענה כי רכב הנתבעים החל לפנות שמאלה מהנתיב הנגדי, נהג הרכב בו נסעה בלם בחוזקה, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה. הנוסעת ברכב הנתבעים לא העידה, ולדברי נהג הרכב היא אינה בארץ.

יש לציין כי בעל רכב התובעים, הגיש תביעה קודמת לבית משפט לתביעות קטנות, אך זו נמחקה.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי התובעים הוכיחו תביעתם. אני מעדיפה את עדות נהג רכב התובעים, ומקבלת טענתו כי רכב הנתבעים חסם את דרכו באופן מפתיע. עדותו נתמכת בהודעות כתובות, שנמסרו על ידו סמוך לאחר התאונה.

מאידך, גרסת נהג רכב הנתבעים היא גרסה מאוחרת, שנמסרה רק כחודשיים לאחר התאונה. זאת ועוד, למרות שלפי הטענה מדובר בפגיעה מאחור, בעל הרכב לא מצא לנכון לתבוע נזקיו, אף לא לאחר שהוגשה נגדו תביעה. ההחלטה שלא להודיע במועד על התאונה, כמו גם ההחלטה שלא לתבוע פיצוי על נזקיו, שעה שלטענתו מדובר בפגיעה מאחור, מטה את הכף לטובת גרסת התובעים.

אשר לעדות נוסעת רכב התובעים, מעדות זו עולה כי הנוסעת אינה זוכרת את נסיבות התאונה, מאחר ואין מחלוקת כי רכב הנתבעים לא הגיח מהנתיב הנגדי. לאור האמור, מצאתי שלא לשקול עדות זו, לטובת מי מהצדדים. עם זאת, יש להעיר כי מעדותה עולה שלזיכרונה, רכב הנתבעים חסם במפתיע את דרכו של הרכב בו נסעה, דבר העשוי דווקא לתמוך בגרסת התובעים.

בכתב ההגנה נטען כי יש לקחת בחשבון את החלטת בעל רכב התובעים למחוק את התביעה שהגיש לבית משפט לתביעות קטנות, החלטה שניתנה לאור המלצת בית משפט. טענה זו לא הוכחה, ולהיפך, נהג הנתבעים העיד שלאחר שהשופטת שמעה את דברי הצדדים, היא הציעה להם לצאת ולהידבר ביניהם, אך בחוץ הודיעו התובע כי החליט למחוק את התביעה, והוא אינו יודע מדוע. נהג רכב התובעים העיד כי הוא היה חולה ולא יכול היה להעיד, על כן אביו החליט למשוך תביעתו.

למרות שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים, גם לנהג התובעים אשם תורם לקרות התאונה, וזאת בהתחשב בכך שנהג התובעים הודה כי הבחין ברכב הנתבעים טרם התאונה, וממיקום הנזק ברכב הנתבעים עולה שמרבית הרכב כבר פנה שמאלה. אני אומדת שיעורו של אשם זה ב – 35%.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות נתבעת 2, לשלם לתובעים של 6,292₪ צמוד מיום 08.11.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר שני העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1,200 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ג, 30 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.