וולוס ואח' נ' דבש ואח'

פסק דין

התביעה והתביעה שכנגד הוגשו בגין תאונת דרכים, שארעה לפני הירידה לכביש החוף לצפון. שני הנהגים: התובעת מס' 1 והנתבע נסעו ממזרח למערב וביקשו להמשיך צפונה, התובעת למקום עבודתה בחיפה, והנתבע למקום שירותו הצבאי בחדרה.

לפסק הדין שני חלקים: האחד, נסיבות התאונה, והשני, התנהלות הצדדים.

התובעת טענה כי בעת שנסעה בכביש מס' 57 בנתיב הימני, ולפני שהגיעה לפניה ימינה לכביש החוף, סטה הנתבע, שהיה בנתיב השמאלי, מצד שמאל לנתיב שלה וכך פגע ברכבה. הנתבע טען כי הוא נסע בנתיב הימני לקראת הפניה ימינה והתובעת עקפה אותו מימין דרך השוליים.

מטעם רק התובעת העידה לעצמה, וציינה לראשונה בדיון כי היתה עדה במקום, שהצדיקה אותה, אך סירבה לבקשתה למסור את פרטיה לצורך הזמנתה לעדות. התובעת טענה כי לא יכולה היתה לצלם את רכבה של העדה, מאחר ומכשיר הטלפון שלה נפל. מטעם הנתבע העידו הוא וחברתו, שישבה לידו. עדותה של גב' זוארץ היתה לאקונית, היא נשמעה כמדקלמת את גירסתה לאל ענתה לשאלות ענייניות, שהופנו אליה.

הראיות, שיכולות לסייע בקביעת מהימנות הגרסאות הינן תמונות הנזק לכל אחד מכלי הרכב, הסרוקות בתיק בצבע. התמונות מעידות כי רכב הנתבע נפגע בחלק הקדמי ימני של רכבו, מעיכה בכנף, פגיעה בפנס ובפגוש הקדמי. פגיעה כזו מעידה בדרך כלל שחלק זה של הרכב בלט לנתיב נסיעת הרכב האחר. רכב התובעת נפגע לכל אורך הצד השמאלי שלו, ותחילת המכה הינה בכנף השמאלית הקדמית, והמכה נמשכת עד החלק האחורי של הרכב. מכה זו מאפיינת נסיעה במהירות יחסית, בה הרכב ממשיך לנסוע אחרי המכה, שאינה חזקה במיוחד. טיב המכה תואם גם השתפשפות על פינת רכב אחר.

החלטתי להעדיף את גרסת התובעים לתאונה, בשל מראה הנזק לרכב הנתבע. עיקר הנזק הינו בפגוש הקדמי, שם יש קילוף צבע משמעותי בחזית, והפנס גם נפגע. המכה בכנף רכב הנתבע אינה אפשרית מסטיה של רכב התובעת לעברו, מאחר ורכב התובעת לא נפגע בכל חלק פינתי שלו, ואני מסיקה כי הכיפוף בפח הכנף נוצר ממכה שכיוונה מקדימה. מראית הפגיעות ושילובן תומכת בגרסת התובעת, לפיה רכב הנתבע הוא שסטה משמאל לכיוון נסיעתה.

אין בכך כדי לשלול כל תרומה של התובעת לקרות התאונה או לגובה הנזק, מאחר והתובעת העידה כי במסלול נסיעתה, בנתיב הימני לא היו כלל כלי רכב, ואילו היא הצליחה לראות את רכב הנתבע כמה מטרים לפני הפגיעה, עצרה אך לא הצליחה לעצור (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 17-23). מכאן שהתובעת נסעה במהירות רבה מדי או בחוסר תשומת לב, עד כי לא הצליחה לעצור את רכבה, אף לא להטותו לשוליים, שהיו במקום לפי עדות שני הנהגים. גם התמשכות הנזק מחלקו הקדמי של רכבה עד לזה האחורי מעיד כי לא עשתה דבר על מנת להימנע מהתאונה, שהיא טוענת שראתה במרחק מספר מטרים. ויוזכר, המדובר בכביש לקראת עיקול, שיש להאט בו את המהירות מעבר לחובת הזהירות הכללית בכביש.

על כן אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובעים 80% מהנזק הישיר שלהם (תיקונים, ירידת ערך ושכ"ט שמאי) ולא בנזק העקיף, שלא הוכח, ודוחה את התביעה שכנגד, מאחר והגורם העיקרי לתאונה הינו הנתבע.

לא אוכל להימנע מלציין כי שני הצדדים לא עשו כל מאמץ לייעל את ההליך. התובעים, בהגישם בתחילה תביעה שגויה במספר הרכב, ולאחר מכן בסירובם להסכים לדחיית התביעה נגד הנתבעת מס' 1 לאחר שהוכיחה כי הביטוח התבקש רטרואקטיבית, ואף בדיון היום לא מיהרו התובעים להסכים לדחיית התביעה נגד הנתבעת מס' 1. התובעים והנתבעת שכנגד גם ייחסו משמעות רבה מידי למילה אחת שנכתבה בכתב התביעה שכנגד כאילו הנתבע כתב שנסע לנתניה. כיוון הנסיעה הכללי הינו מכפר יונה לנתניה, אך אין חולק כי הנתבע גם הוא ביקש לנסוע צפונה במחלף נתניה. אין התובעים יכולים לטעון כי הנתבע מיהר להגיע לבסיס ומן הצד האחר לטעון כי ביקש לנסוע למקום אחר. יש לציין במיוחד את התנהלות הנתבע בעניין הזמנת הביטוח רטרואקטיבית, ואיני מקבלת את הסברי הנתבע ואביו, שלא נתמכו בכל מסמך שהוא. דווקא התנהלות זו, מצטרפת לעובדה שרכב הנתבע נבדק זמן רב אחרי התאונה, וביחד מחזקת את ידיעתו כי הוא האשם בתאונה, וכי לא יקבל פיצוי מאת התובעת.

הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים 9,610 ₪ (9,322 ₪, תיקונים, 1,690 ₪ ירידת ערך, 1,000 ₪, שכ"ט שמאי, סה"כ נזק ישיר 12,012 ₪ * 80%) ועוד 100 ₪ אגרת משפט יחסית ו-250 ₪ הוצאות משפט.

הסכום הכולל של פסק הדין בסך 9,960 ₪ ישולם תוך 30 יום, אחרת ניתן יהיה לביצוע.

התביעה שכנגד נדחית, כאמור.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לכל הצדדים.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: