וויצמן נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש הגיש בקשה לביטול פסילה מנהלית ולביטול השבתה מנהלית במסגרת התיקים הנ"ל, בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב לתת דגימת אויר נשוף על פי דרישת השוטר, עבירה שבוצעה עפ"י כתב אישום המצוי בתיק המשטרה ב 28.07.12, שעה 03:52 עת נהג המבקש ברכב מ"ר 27-486-14.

המבקש טוען כי רשיונו נלקח על לא עוול בכפיו ובנוסף הוא משמש כנהג של אימו הנכה בשיעור של 100 אחוז.

במהלך הדיון טען ב"כ המבקש כי סירובו של המבקש נבע מאי יכולתו לעמוד בלחצים כאשר בידו הוכחה של רופא המעיד על כך.

כמו כן, ביקש מרשו להגיע לבית חולים ולתת בדיקת דם ושני השוטרים שהיו צמודים אליו מסרו לו כי הוא לא שיכור ויעידו על כך.

על כן, מבקש לשחרר לו את הרכב ולהחזיר לו את הרשיון.

המשיבה מתנגדת לבקשה תוך הפנייה לחומר המצוי בתיק המשטרה והעובדה שהמבקש הודה ששתה חצי ליטר בירה, לא טען שהוא בהתקף אסטמה אלא סירב להיבדק מהפחד שלא יצליח לנשום בלילה ויצטרך לעשות אינלציה, הוא מסר שלקח ונטולין לפני חודש ואפילו לא היה לו מכשיר עמו.

בנוסף לכך מפנה המשיבה לוותק בנהיגה של המבקש ולעברו התעבורתי.

מעיון בחומר המצוי בתיק המשטרה עולה כי המבקש נהג ברכב, נדרש לבצע בדיקת ינשוף, הוסברה לו משמעות הסירוב, בתחקור חשוד הודה ששתה אלכוהול, היה לו ריח אלכוהול קל מפיו, במבחן הליכה על הקו הסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות, החטיא בהבאת אצבע לאף והתרשמותו של השוטר הייתה כי למבקש השפעת אלכוהול קלה – כך שעל פי החומר היה יסוד לדרוש מהמבקש בדיקת נשיפה.

עוד עולה מהחומר כי המבקש סירב להיבדק הן בינשוף והן בנשיפון מהפחד שלא יצליח לישון בלילה כי ברגע שהוא נושף או מנפח בלון הוא יצטרך לעשות אינלציה.

אציין כי על פי החומר המצוי בתיק אין מדובר במקרה שהמבקש לפחות ניסה לבצע את הבדיקה אלא בהחלטה שקולה שלא לתת דגימת אויר על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב.

העובדה שהמבקש ביקש לבצע בדיקה אחרת מזאת שנדרש לעשות ע"י השוטר אין בה כדי לפתור אותו מתוצאות הסירוב, ובעניין זה הנני מפנה לרע"פ 8624-11 עזרא אליסי נ' מ"י מיום 11.12.11 – בימ"ש העליון, קבע כב' השופט רובינשטיין:

"הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר כגון בדיקת דם או שתן בידו לעשות לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת נשיפון לעצמה והרשות לדרוש בדיקה אחרת עצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם ובוודאי לא לסוג הבדוקה שמעוניין בה הנבדק."

ובהמשך:

"הסמכות לבחור את סוג הבדיקה נתונה איפוא לשוטר בכפוף לתנאים שבהסדרים השונים, כגון "חשד סביר". בחירתו של שוטר היא חלק משיקול דעתו המקצועית בהתאם לנסיבות."

באשר למחלת האסטמה בבש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י (פורסם בנבו, 5.9.07), דן ביהמ"ש העליון בסוגיה, במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כך:

"סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לדרוש מנהג דגימה של אוויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סירובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשכרות, וזאת מכוח סעיף 64ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להיבדק. העורר טוען כי לא כך הדבר, הואיל ומחלת האסטמה ממנה הוא סובל היא שגרמה לכשלון הבדיקה. דומה כי הטענות בדבר מחלתו של העורר, השפעתה על יכולת הנשיפה שלו והמסמכים שצירף בעניין, ראוי להן שיתבררו בערכאה הדיונית האמונה על בירור הראיות לעומקן."  

ובמקרה אשר בפנינו, המבקש אפילו לא ניסה לבצע את הבדיקה אלא טען כי ביצוע הבדיקה יגרום לו לבצע אינלציה "וזה ממש לא נעים לי" (ראה תחקור חשוד, סעיף 6).

בכל אופן, טענתו זו ראויה שתעלה במהלך ניהול המשפט.

המדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות, אדרבה כאשר נהג מסרב לבצע בדיקה על פי הדרישה וזאת לאחר ששתה אלכוהול כפי שעלה מהחומר ועל פי התרשמות של השוטר היה תחת השפעת אלכוהול קלה.