וויס נ' הראל

פסק דין

עניינה של תביעה זו הינה בגין תאונת דרכים אשר התרחשה בתאריך 26.5.10 ברחוב מאירי בפתח תקווה.

בכתב תביעתו טוען התובע כי נסע ברחוב מאירי לכיוון הספורטן. התובע טען כי במהלך נסיעתו, פגע בו לפתע רכבה של הנתבעת. התובע הודיע על כך לחברת הביטוח וכן הכניס את הרכב למוסך. חברת הביטוח של התובע שלחה שמאי להערכת הנזק שבגינו קיבל התובע סכום של 2,999 ₪ . התובע טען כי הנזק שנגרם לו עפ"י חוות הדעת של השמאי הינו בסכום של 5,775.52 ₪ ואשר לא כולל השתתפות עצמית בסך של 1,650 ₪ וכן ללא ירידת ערך בסך 1,134 ₪. בסה"כ 2,784 ₪ כמו כן, תובע התובע סכום של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן 100 ₪ על הצילומים והבולים.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת כי נסיבות התאונה היו אחרות מאשר תיארן התובע. כאמור בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי עצרה עם רכבה ברמזור אדום כאשר בכוונתה לפנות שמאלה. עם התחלף מופע האור לירוק ברמזור, החלה הנתבעת את נסיעתה לכיוון שמאלה, כאשר לפתע הגיח רכב התובע אשר נסע קודם לכן ברחוב ז'בוטינסקי מכיוון מזרח למערב ופנה ימינה אל רח' דנקנר, אליו פנתה הנתבעת וכל אלו מבלי שהתובע יאט ו/או יעצור את רכבו לאור תמרור האט ותן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו.

עוד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי עקב העובדה שהתובע לא נתן לנתבעת זכות קדימה והתפרץ לנתיבה, פגע התובע בצידו הימני של רכבה, החל מהדלת הקדמית ועד לכנף האחורית.

בביהמ"ש הוסיף התובע כי מיד לאחר התאונה, נשאר המום משום שלא הבין מדוע הנתבעת, שאיננו מכיר כלל, פגעה בו. כמו כן, ציין כי חברת הביטוח של הנתבעת, יצרה עימו קשר וטענה בפניו כי הוא אשם בתאונה. התובע סרב לשלם דבר בטענה כי איננו אשם.

עוד במהלך הדיון, העלה נציג חברת הביטוח מספר שאלות לתובע, אשר ביניהן שאל האם התובע מודע לעובדה כי ברחוב דנקנר יש נתיב נסיעה אחד . התובע לא ענה לשאלה ואף שנשאלה במספר וריאציות שונות.

עוד שאל נציג חברת הביטוח את התובע, אשר טען כי נפגע רק בדלת ובכנף, איך בתמונות ובביהמ"ש טען התובע כי יש לו גם פגיעה בפגוש בצד שמאל? התובע לא השיב לשאלה הזו והפנה לחוות הדעת של השמאי.

הנתבעת הוסיפה בביהמ"ש כי בכביש שנסעה, קיימים שלושה נתיבים כאשר שניים מהם פונים לכיוון פתח תקווה והשלישי פונה שמאלה. כאשר האור ברמזור התחלף לירוק ונסעה שמאלה לרחוב דנקנר, שבו נתיב נסיעה אחד, התובע שיש לו תמרור זכות קדימה לרכב שחוצה, נכנס בנסיעה לתוך הנתיב של הנתבעת ולכן פגעה בו עם רכבה.

התובע צרף לכתב התביעה תמונות של כלי רכב המדמים את התאונה שהתרחשה לפי גרסתו וציין באחד משרטוטים אלה, בו גם צויין התמרור: "האט ותן זכות קדימה, שהיה בכיוון נסיעתו: "במרחק בו היה הרבשלי על הנתיב לכיוון הספורטן מרחק של 53 מ' בתוך הנתיב וזאת לאחר שעצרתי ובדקתי את נתיב הנסיעה והדרך היתה פנויה."

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל כתבי הטענות בנלווים להם מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת.

לא זאת אף זאת, אלא שלדברי התובע עצמו וכעולה מן התמונה שצרף ןבצידה רשם את דבריו, הרי שבנתיב נסיעתו היה מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה והוא לגרסתו האט ואף צפה בדרך והבחין כי היא פנויה בטרם נכנס אליה.

אולם מנסיבות המקרה כפי שהובאו בפני בית המשפט הסתבר כי לא כך היו פני הדברים והדרך לא היתה פנויה וזכות הקדימה לא ניתנה כפי שאכן היה ראוי ליתן אותה וכך נגרמה התאונה, כיוון שרכבה של הנתבעת הגיע בדרך בה היה מקום ליתן זכות קדימה.

על כן וכאמור לעיל – דינה של התביעה להידחות.

בנסיבות הכוללות של המקרה – אין צו להוצאות.

התובע הפקיד סכום של 400 ₪ כדמי הוצאות עדותו של השמאי ויש לשלם סכום זה לשמאי מר יורם אפרתי.

מזכירות בית המשפט תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: