ווילסון קלמנט נ' LOTUS ואח'

פסק דין

הצדדים והטענות בתמצית

התובע, אזרח ניגרי המחזיק תעודת זהות ישראלית, הזמין כרטיס טיסה מאת נתבעת 1, סוכנות נסיעות, וזו ניפקה לו כרטיס לטיסה מישראל למנילה, באמצעות מטוס של הנתבעת 2.

לטענת התובע, טס ללא תקלה למנילה, וכאשר עמד לשוב, נאמר לו בשדה התעופה במנילה, כי הוא לא יכול לשוב לישראל שכן אין לו אשרת מעבר ("ויזה טרנזיט").

לפיכך, ונוכח העובדה שהטיסה יצאה שעה לאחר מכן, החמיץ התובע את הטיסה ונאלץ לרכוש כרטיס בטיסה אחרת של אל על, למחרת היום, ונאלץ לשלם עבור כרטיס נוסף וכן להשתכן במלון.

התובע גם טוען כי נגרמה לו בושת פנים וכן עגמת נפש רבה, שכן נאלץ לנסוע לשגרירות ולהוציא אשרת מעבר, בלחץ זמן.

התובע טוען עוד, כי כאשר רכש את הכרטיס, נאמר לו מפורשות כי הוא לא צריך "ויזה טרנזיט" במנילה מאחר והוא מחזיק תעודת זהות ישראלית (ראה סעיף 8 לכתב התביעה שאומת על ידי התובע בחקירתו).

הנתבעת 1 טוענת להגנתה, כי כלל לא צריך "ויזה טרנזיט" במנילה וכי לא היו דברים מעולם.

מאידך, נתבעת 2 דווקא מאשרת את דברי התובע כי יש צורך ב"ויזה טרנזיט" במנילה, בנסיבות אלה בהן התובע עושה שימוש בדרכון ניגרי (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה מטעמה ועדות נציגתה בעמ' 2 לפר').

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים – אני סבור כי דין התביעה להתקבל, נגד הנתבעת 1 בלבד.

התביעה נגד נתבעת 2

אפתח בתביעה נגד הנתבעת 2 דווקא.

הנתבעת 2 הינה "מוביל אוירי" כמשמעות מושג זה בדינים הרלבנטיים, וביניהם אמנת ורשה, אמנת מונטריאול ופרוטוקול האג. אמנות ורשה ומונטריאול אושררו בחוק התובלה האווירית התש"ם - 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית").

אציין כי אמנת מונטריאול חדשה יחסית ונכנסה לתוקף בחודש 3/11, אך אין חשיבות איזו מהאמנות חלה בענייננו (קרי האם אומצה גם האמנה המאוחרת, מונטריאול, על ידי מנילה), נוכח האמור להלן).

סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע את עיקרון ייחוד העילה. חוק התובלה האווירית מאמץ ונותן תוקף מחייב של חוק להוראות האמנות כאמור. דין התביעה אמור להיחרץ איפוא בהתאם להוראות האמנות ולא ניתן לתבוע מכוח דין אחר.

דא עקא, בשתי האמנות גם יחד אין כל חיוב המטיל על המוביל האוירי אחריות לאירוע מסוג זה, ולכן דין התביעה כנגד נתבעת 2 להידחות.

אשר להוצאות, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 600 ₪, שישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעת 1

לאחר ששמעתי את עדות התובע, אני מקבל אותה במלואה. עדותו עשתה עלי רושם כן, אמין, קוהרנטי ונראה כי דיבר מדם ליבו.

אני מאמין לתובע כי אכן לא התאפשר לו לטוס ללא "ויזה טרנזיט" במנילה, וכן אני מאמין לו כי לא נאמר לו דבר על ידי נציגת הנתבעת 1 בדבר הצורך באשרה כזו, אלא נהפוך הוא, נאמר לו כי אין צורך כזה. נוכח עדותו, איני מעלה על דעתי כי התובע המציא את התקרית יש מאין.