ווייצמן ואח' נ' בן דוד ואח'

החלטה

מושא התביעה והתביעה שכנגד הוא הסכם מכר מיום 22.7.08 שנחתם בין הצדדים, כאשר התובעים הם הקונים והנתבעים הם המוכרים.

על פי ההסכם, התחייבו המוכרים, קרי הנתבעים, למכור ולהעביר לקונים את זכויותיהם המצויה ברח' חזני 1133/5 בנתיבות.

ההסכם, כפי שצורף לכתב התביעה, נערך ע"י ובאמצעות עו"ד יורם סמילה, שייצג על דעת הצדדים את שני הצדדים כאחד.

בסעיף 3 להסכם, שהוא סעיף התמורה, הצהירו הנתבעים כי חתימתם על ההסכם מהווה אישור לקבלת סך של 20,000 ₪. עוד קובע הסעיף, כי עד ליום 30.7.08 ישולם סך נוסף של 20,000 ₪ שיופקד בנאמנות אצל עו"ד סמילה, ואכן צורף אישור בנדון.

ההסתבכות החלה, לאור העובדה, כי בסעיף 3.3. להסכם נקבע כי עד ליום 22.9.08 ישלמו הקונים למוכרים סך של 168,000 ₪ כפוף להצגת אישור על תשלום או פטור ממס שבח או מדמי הסכמה.

במקום אחר בהסכם, וגם על כך יש לתמוה, צויין במפורש כי התשלומים מותנים בכך שהמוכרים יציגו אישור של הבנק הממשכן בדבר סילוק או גרירה של המשכנתא המוטלת על הדירה.

אין חולק כי לא היתה ואין משכנתא על הדירה בכל הקשור לזכויות המוכרים בנכס. למעשה, המגבלה היחידה המוטלת על זכויות המוכרים היא הערת מענק לטובת עמיגור שהיא החברה שממנה רכשו המוכרים את הזכויות בדירה מכח ועל פי הוראות חוק הדיור הציבורי והחלטות ממשלה שניתנו אשר אפשרו לדיירים של חב' עמיגור לרכוש דירה בתנאים טובים באופן מפליג, תוך שמירת זכויות חב' עמיגור שאותה דירה אכן תשמש למגורי הרוכשים ולא תשמש אמצעי להשבחת הונם.

הנתבעים, צירפו לכתב ההגנה עותק מהסכם ההתקשרות עם חב' עמיגור כפי שנחתם ביום 20.12.07 ועל פי תוכנו, קיימת הוראה ברורה כי הנתבעים כרוכשים לא יורשו למכור את הדירה טרם חלוף 5 שנים ממועד רכישתה.

אין מחלוקת כי הסכום של 168,000 ₪ לא שולם ולמעשה עד עצם היום הזה לא פעלו הקונים לשלמו או לחילופין להפקידו בנאמנות בעבור הנתבעים.

עוד אין חולק, כי התובעים לא פנו לחב' עמיגור במטרה להעביר את הסכום הדרוש לחב' עמיגור לצורך ביטול אותה הערה.

התובעים בתביעתם עותרים לאכיפה של הסכם המכר.

לטעמי, כל עוד נמצאים הקונים במצב של הפרת ההסכם, הם בוודאי אינם רשאים לעמוד על אכיפת ההסכם, שהרי גם במועד זה הם נמצאים במצב שבו בגישתם לביהמ"ש הם באים בידיים לא נקיות.

אכן, לא ניתן להקל ראש בטענת התובעים, כי נמנעו מלהעביר את הכסף לחב' עמיגור על רקע בקשה של המוכרים לאפשר להם לגרור את אותה הערה לנכס אחר, שהנתבעים התכוונו לרוכשו.

יחד עם זאת, על מנת שהקונים היו מצויים במצב שהם אינם מפרים הסכם, היה עליהם לכל הפחות להפקיד את יתרת הסכום על פי ההסכם בנאמנות עד לאפשרות למחוק את ההערה או לגרור אותה לנכס אחר.

המוכרים לפחות כעולה ממכתב בא כוחם מיום 12.11.09 הודיעו על כוונתם לבטל את ההסכם.

גם אם במועד זה אכן טרם שולמה להם מלוא התמורה עבור הנכס, ספק אם היה מקום להכיר בהודעת הביטול וכל שכן לתת לה את התוקף החוקי והמשפטי המשכלל זכותם של המוכרים להביא לביטול ההסכם.

בכל מקרה, כידוע, טרם הכרזה על ביטול הסכם, על ביהמ"ש לבחון האם ניתן בצורה אחרת ולו בשינויים מתחייבים לנסות ולהוציא לפועל את אומד דעתם המשותף של הצדדים, כפי שקיבל ביטויו בהסכם המכר.

ברוח זו הצעתי לצדדים הצעה תוך שהבאתי בחשבון כי מאז חודש מאי 2009 הדירה מושכרת כאשר הנתבעים הם אלו שנהנים מדמי השכירות. המדובר בסכום המסתכם ב-27,000 ₪, כך שבוודאי השארת סכום זה בידי הנתבעים יש בו משום פיצוי ראוי ואף מעבר לכך לאותו מחדל של התובעים בדמות אי הפקדת יתרת התמורה בנאמנות.

כאן המקום לציין כי אם עדיין יבקשו התובעים לעמוד על דרישתם לאכיפת ההסכם ודחיית הודעת הנתבעים בדבר ביטול ההסכם, עליהם להבטיח כי לפחות בהתייצבותם מכאן ולהבא בפני בית המשפט, הם אינם באים עוד בידיים לא נקיות.