ווהבה נ' תובל ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 6.3.12 שבה היו מעורבים רכב התובעת ומשאית הנתבע שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

השתתפות עצמית 1,008 ₪

כנ"ל בקשר לירידת ערך 1,418 ₪

כינון הפוליסה 81 ₪

טרחה ועוגמת נפש 300 ₪

סה"כ 2,807 ₪.

2.בכתב תביעתה התובעת טוענת שההתנגשות בין כלי הרכב הייתה תוצאה מכך שהמשאית ניסתה לעקוף את רכבה. הנזקים לרכב התובעת היו בצד שמאלי קידמי.

בעת הדיון התובעת הוסיפה שנסעה בצד ימין של הכביש ואילו הנתבע ניסה להיכנס לשער בית הספר מצד שמאלי של רכבה.

לפני ההתנגשות התובעת לא הבחינה במשאית.

בחקירה נגדית טענה שהנתבע אף ניסה לעקוף את הרכב שנסע אחרי התובעת, ובחילופי דברים בין בעלי הדין לאחר התאונה אמר לתובעת: "מה, נראה לך שאני צריך לחכות את כל השירה הזאת" (עמ' 5 לפרוט' שורה 27).

3.לנתבע גרסה אחרת: הנתבע אשר שרצה להיכנס לשער בית הספר, אלא: "בשביל להיכנס אני טיפה לוקח שמאלה מאותת ימינה כדי להיכנס נוסע 5 קמ"ש, 10 קמ"ש".

(עמ' 6 שורות 9, 10).

הנתבע טוען נמרצות שלא עבר את רכב התובעת או כל רכב אחר ולמעשה התובעת נסעה אחריו, ולכן הייתה "בשטח מת" בצד ימין של המשאית.

בניגוד לטענת התובעת, הנתבע טוען שהחליפו פרטים ולא היה כל הרמת קולות כטענת התובעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1.שני הנהגים תרמו לקרות התאונה באופן שווה.

2.מקובלת עלי טענת הנתבע שהתובעת נסעה אחריו כאשר הוא התכוון לפנות לתוך חצר בית הספר.

לכן מסקנתי היא שהתובעת שלא ראתה את המשאית כלל, נסעה בחוסר תשומת לב ראוי.