ווגמן(המנוח) נ' הרשות המוסמ כת חוק נכי רדיפות הנאצים

פסק דין

תובענה זו, הוגשה כתביעה כספית כנגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "חוק נכי רידפות הנאצים") לתשלום ההפרשים בין הסכומים ששולמו למנוח בפועל לבין הסכומים שאמורים היו להשתלם לו לטענתו. למעשה מדובר בתביעה שהגישו יורשי המנוח, שהלך לעומו בשנת 2002. למרות זאת הוגשה התביעה בשנת 2001 בשמו של המנוח בלי שצויין בכותרתה מיהם היורשים שמנהלים אותה. לגוף הענין, מדובר בתביעה בנוגע לתשלומים לתקופה שבין דצמבר 1995 לאוקטובר 1998. ב"כ התובע הדגיש כי תובענה זו לא באה לערער על החלטת הרשות המוסמכת על פי החוק בכל הנוגע לקביעת דרגת הנכות עצמה אלא שמדובר בתביעה כספית שעילתה ביישום שגוי של הוראות החוק. הנתבעת ביקשה לסלק את התיק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ומחמת מעשה בית דין. התובע טוען שקבלת הבקשה תותיר אותו ללא נתיב דיוני לקבלת הסעד המגיע לו ולמעשה מדובר אך בתביעה כספית רגילה נגד המדינה.

מקור הנורמה המחייבת את המדינה בתשלום כספים לתובע הוא בחוק נכי רדיפות הנאצים. בחוק זה נקבעו גם סדרי הדין הנוגעים ליישומו, הן בכל הנוגע לקביעת דרגת נכות ולערעור על קביעה זו והן לעניין קביעות הנוגעות לעצם יישום החוק. סעיף 17 לחוק קובע:

"(א) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטת הרשות המוסמכת רשאי לערור עליה לפני ועדת העררים תוך שלושים ימים מיום שהגיעה אליו ההודעה על החלטת הרשות המוסמכת...

(ח) על החלטתה של ועדת העררים ניתן לערער לבית המשפט המחוזי תוך שלושים יום מיום מתן ההחלטה, ואם ניתנה בהעדר המערער - מיום שנמסרה לו ההחלטה, אך אין לערער אלא בנקודה משפטית בלבד."

החלטת הרשות המוסמכת לשלם למנוח סכום מסויים ולא סכום אחר היא אחת מההחלטות אשר עליהן חל סעיף 17 שצוטט קודם. הליך המיועד להביא לשינויה של אותה החלטה ולתשלום סכום גבוה יותר מצוי בתחום סמכותן העניינית של הערכאות שפורטו בסעיף 17. אכן, כמפורט בסעיפים 20 ו -21 לכתב התביעה נעשה ניסיון להביא את הטענות המפורטות בתביעה זו בפני בית-המשפט המחוזי למטרה זאת – והערעור שם נדחה מחמת התיישנות. התביעה שהוגשה כעת אינה אלא תביעה למראית-עין, המשקפת ניסיון לעקוף את המסלול הדיוני הקבוע בחוק, או להפוך את בית-משפט השלום לערכאת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. מדובר בהליך פגום על פניו, אשר אין לו תקומה. לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה הנוכחית. המסלול הדיוני בפני הערכאה שהוסמכה לדון בטענות התובע (למעשה – טענות יורשיו) מוצה ונכשל וממילא אף לא ניתן להעביר אליה את שמיעת המשפט. לאור זאת התביעה נדחית.

לנוכח החלטה קודמת לפיה תשולם אגרת המשפט לשיעורין בשל חסרון כיס ממנו סובלים התובעים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: