וואסה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 20.03.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע גיסו של המבקש.

המבקש לא טען, אומנם, כנגד הראיות לכאורה, אך עיינתי מיוזמתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור גיסו של המבקש, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, הובל לבדיקת ינשוף לה הסכים, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ועל פי מפעיל מכשיר הינשוף, הבדיקה נכשלה כתוצאה מכך שהנבדק לא נשף מספיק אויר למכשיר, מילים אחרות, הנבדק הכשיל את הבדיקה.

לאור האמור, הנני סבור, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שנהג הרכב ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט לעניין איסור השימוש ברכב.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אין ספק שהרכב נמסר לנהג ע"י המבקש, ולא נעשה כל ניסיון מצידו למנוע את העבירה, כדרישת הסעיף.

שקלתי היטב את כל טעוני המבקש, שכללו בין היתר טענה שהרכב משמשו להגעה למקום עבודתו, ללא הרכב המבקש יתקשה לבקר את אביו, יתקשה לבלות עם משפחתו בחג הקרב, וכן יגרמו לו ולמשפחתו, קשיים רבים בניהול אורח חייהם בעקבות השבתת הרכב.

איני סבור שדי בכך כדי לראות נסיבות אחרות לצורך ביטול צו איסור השימוש, שכן קיימת בידי המבקש חלופה של שכירת רכב חלופי שישמש אותו לאותה מטרה.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

יתרה מכך, המחוקק, בקובעו את סעיף איסור השימוש ברכב בו נעברה העבירה החמורה, גילה דעתו במפורש להעדיף את עיקרון טובת הציבור על ידי שמירת ביטחונו על פני זכותו של הפרט להשתמש ברכבו למטרותיו. בית המשפט יציין כי הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא גיסו של המבקש, הרי יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקש משמעותה – השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה - הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.