ודלמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בערעור פלילי 10733/08, חנן גולדבלט נ' מ"י, תק-על 2011(1), 1995, אמר בית המשפט העליון בהי לישנה:

"כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור ממירה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה שלה, בכל הנוגע לגובה העונש שנקבע בעניינו של נאשם, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה בגזר הדין טעות מהותית, אשר בולטת על פניה או שהעונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות דומות..."

במקרה שבפניי, המערער נידון על שני מקרים של נהיגה בפסילה; מקרה אחד של נהיגה בשכרות, מקרים של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפה, ובאחד המקרים גם נהיגה ברכב ללא תגית זיהוי לעונשים שונים, בהם פסילה בפועל של ארבע שנים, קנס של 4,000 ₪ ומאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות למשך שישה חודשים.

בית משפט קמא בגזר הדין מבין ומתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן, אשר הדגיש את העובדה שהמערער, לאחר שנים שהיה מכור לסמים, נגמל מהם, ובנסיבות שבהן התביעה ביקשה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, הסתפק, כאמור, בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, עונש קל לכל הדעות.

בהתחשב בחזרנותו של המערער בעבירת עבירות חמורות, בגיליון הרשעותיו שהחזיק 37 הרשעות קודמות, גם בעבירות חמורות, בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שגם עונש הפסילה בפועל של ארבע שנים, שעליו הערעור בפניי, הינו עונש חמור מדי, בוודאי שאין מדובר בעונש שניתן לומר עליו את הדברים שנאמרו לעיל בע"פ לעניין גולדבלט. בית משפט קמא ממש לא טעה בגזר דינו, אף לא טעות קלה, בוודאי שלא קיצונית, ולכן אין מנוס ויש לדחות את הערעור וכך הנני עושה.

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תשע"ב, 05/04/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: