וגנר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

הבקשה הוגשה מלכתחילה בפני כב' השופט בכר, אשר שמע את הצדדים אולם בהמשך החליט לפסול עצמו. התיק הועבר אלי והצדדים השלימו טיעון בקצרה בעל פה הבוקר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 7.9.11 למשך 60 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

המבקש עתר לביטול ההחלטה מכמה נימוקים. ראשית מאחר ונפל פגם בליקוי שנערך לאחר 7 ימים מהתאונה ולא בתוך שלושה ימים, לחילופין טוען המבקש כי השיהוי מצביע על היעדר מסוכנות. עוד טוען הסנגור כי נפלה טעות בשם הנהג בטוס השימוע כך שנרשם כי דמובר ביוסף עיסא ולא ביסוף וגנר, וכי למבקש לא ניתנה כלל הזמנה לדין. לגופו של עניין טוען המבקש כי מדובר בתאונה קלה, כי עברו התעברותי אינו מכביד וכי הוא זקוק לרשיונו עקב מצבה של משפחתו כפי שפורט בבקשה ובפרוטוקול.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

ראשית, אציין כי לבקשה לא צורף תצהיר, ולא נמסרה גרסה עובדתית מפי המבקש עצמו, אלא מפי בא-כוחו בלבד.

באשר לנסיבות התאונה מדובר בתאונה שאירעה בעת עצירת כלי רכב ברמזור אדום. רכבו של המבקש הגיע למקום, ולמרות שהבחין לדבריו באור ברמזור פגע בעוצמה ברכב שלפניו, דחף אותו לעבר כלי הרכב האחרים.

נוסעי כלי הרכב נזקקו לטיפול רפואי, ולמרות שאין המדובר בתאונה קשה, בוודאי אין לומר כי מדובר בתאונה קלה שאינה מצדיקה פסילת רשיון.

בבקשה נטען כי למבקש אין עבר תעבורתי מכביד, אולם מבדיקת החומר עולה כי דמבור בנהג חדש שקיבל את רשיונו ביום 30.5.11. אמנם לחובתו אין הרשעות קודמות כנהג (קיימת הרשעה באי חגירת חגורת בטיחות כנוסע), אולם בוודאי שאין בתקופת החזקת רשיון של שלושה חודשים בטרם התאונה כדי ללמד שמדובר בנהג שנהיגתו חסרת סיכון.

באשר לטענות בדבר ליקוי בשימוע ובהחלטה – לא מצאתי בהן ממש. ההוראות בדבר שימוע בתוך שלושה ימים רלוונטיות במקרה של נטילת רשיון בידי שוטר וזימון לשימוע ואין זה המקרה דנן. דברים אלה נכונים באשר לעובדה שלמבקש לא נמסרה הזמנה לדין. המדובר בהוראה הרלוונטית רק לעבירות בהן נרשם במקום דוח, ולא באירוע תאונה כמו במקרה דנן.

אף הטענה כי קיימת אפשרות לטעות בזיהוי אינה יכולה להתקבל. ראשית, העבודות אינן במחלוקת. למבקש נערך שימוע הוא אישר את הדברים בפניי, ועיון בנימוקי הקצין מגלה כי הם מדוייקים ורלוונטיים לתיק זה "נהג חדש, גרימת ת.ד. כתוצאה מסטייה ופגיעה בארבע כלי רכב שמעדו ברמזור אדום. נזק לגוף ולרכוש. יס"ל שיוגש כ. אישום".

מתגובת פקד ינאי שהוגשה לבית המשפט עולה כי במסוף המשטרתי מופיע המבקש כבעל חמישה שמות משפחה שונים (!). על פי טופס השימוע שם אביו של הנאשם עאדל, עיון בגליון חדר המיון מגלה כי אף שם נרשם יוסף וגנר בן עאדל.

אשר על כן, סבורני כי מוטב היה לטענה זו לולא הייתה מועלית.

כאמור השימוע למבקש נערך לאחר שבעה ימים. אין בכך פגם, אולם כטענתו החלופית של הסנגור, יש בכך משום שיהוי המצביע על היעדר מסוכנות.

לעניין זה טענה המשיבה כי המבקש עזב את המקום באמבולנס אך לא הגיע לבית החולים שכן ירד ממנו במהלך הנסיעה. המבקש מאשר עובדה זו, מסביר כי בטרם פנה לביה"ח הלך להרגיע את אשתו והגיע לבית החולים לאחר מספר שעות. מהחומר עולה כי ביום 5.9 הוכרז המבקש כדרוש לחקירה, וכי הוא התייצב ביום 7.9.

בנסיבות אלה, סבורני כי לא ניתן לסיק מהשיהוי על כך שהמשיבה ראתה את המבקש כנהג בלתי מסוכן.

לאור כל האמור לעיל, העובדה כי מדובר בנהג בעל וותק נהיגה כה קצר, נסיבות התאונה המצביעות על חוסר תשומת לב מוחלט של המבקש לדרך שלפניו והעובדה כי כל נימוקיו האחרים של המבקש בדבר ליקוי בהחלטת הקצין התבררו כחסרי משקל של ממש, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטה.

הבקשה נדחית.