וגמן נ' רובין ואח'

החלטה

כללי

לפני בקשת הנתבעים 3-4 לסילוק התביעה על הסף וכן בקשות הנתבע 5 לדחיית התביעה על הסף, לחיוב התובע בהפקדת ערובה ולהעברת מקום הדיון מחמת העדר סמכות מקומית.

רקע בתמצית

התובע עבד במשך 4 חודשים בגלידריה בת"א אשר בבעלות חתנו של הנתבע 5 (להלן: "תומר"). ביום 1.12.08, תקף תומר את התובע פיזית ומילולית והטיח בו האשמות כי התובע גנב מהגלידריה כספים אשר נאמדו בסך של 30,000 ₪. תומר כלא את התובע בדירתו למשך מס' שעות עד אשר קיבל מאמו של התובע שטר חוב חתום על הסכום האמור.

התובע הגיש באמצעות הנתבע 3 התנגדות לביצוע השטר 01-1410209-2 ותלונה במשטרה.

ההתנגדות אשר הוגשה על ידי התובע נדונה בפני כב' הרשם, בנוכחות הצדדים ועורכי דינם, כאשר באותו דיון ייצג את התובע הנתבע 4. במהלך הדיון, כך עולה מן הפרוטוקול, לאחר שהתובע נחקר, הושג הסכם פשרה (להלן: "ההסכם הראשון") במסגרתו נדחתה ההתנגדות והוסכם כי התובע ישלם לתומר סך של 20,000 ₪. כן הוסכם בין הצדדים כי הם מוותרים על כל טענה אחד כלפי השני הנוגעת ליחסים הקודמים וכי התובע יפנה למשטרה, בתוך 10 ימים, ויבטל את התלונה אשר הגיש.

מתברר כי התובע לא ביטל את תלונתו ובעקבותיה הוגש כתב אישום נגד תומר ונגד הנתבע 5 והם הורשעו.

בחודש פברואר 2010 הגיש התובע באמצעות הנתבע 1 תביעה למתן סעד הצהרתי (ת"א 8107-02-10) לפיו ההסכם הראשון ושטר החוב בטלים, בטענה כי אלו הושגו שלא כדין תוך שהופעל על התובע לחץ ומבלי שהבין משמעותם של הסכמותיו הן במעמד קבלת שטר החוב והן במעמד ההסכם הראשון. כבר אז, טען התובע כי הנתבעים 3-4 פעלו ברשלנות ומבלי שיידעו אותו על השלכות ההסכם ותוצאותיו.

גם תביעה זו נמחקה במסגרת פשרה שהושגה בין ב"כ הצדדים דאז (להלן: "ההסכם השני") לפיה לתובע תיוותר האפשרות למיצוי זכויותיו בהליך פלילי זאת בשונה משהוסכם בהסכם הפשרה הראשון וההליך אשר התנהל לפני הרשם בהתנגדות לביצוע שטר.

בחודש מרץ 2011 הגיש התובע תביעה נזיקית (ת"א 25956-03-11) נגד תומר בעוולת התקיפה, כליאת שווא והפרת חובה חקוקה.

תומר הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף.

כב' השופטת אשר דנה בתיק קבעה כי הסכמי הפשרה הראשון והשני, חוסמים את דרכו של התובע לפנות לערכאות משפטיות בכל הקשור ב"יחסיהם הקודמים" מלבד במישור הפלילי בהתאם להסכם השני (ראו סעיפים 25, 27 ו- 31 לפסק הדין).

כעת פתח התובע בהליך חדש.

התביעה כאן

התובע הגיש תביעה נזיקית נגד נתבעים מספר אשר לטענתו חבים בעילות נזיקיות שונות כפי שיובא בתמצית להלן.

הנתבע 1 – התובע היה מיוצג ע"י הנתבע 1 בין היתר בתביעה לסעד הצהרתי אשר כאמור הסתיימה במחיקת התביעה לאחר שהושגה הסכמה. התובע טען כי הנתבע 1 התרשל בייצוגו וכי בפועל הוביל את התובע לחתימת הסכם פשרה זהה בהשלכותיו להסכם הראשון. לטענתו, הנתבע 1 לא ייצגו באופן מקצועי וראוי ולא דאג לאינטרסים שלו.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי הסכם שכר הטרחה נערך עם אמו של התובע וכי מלבד התביעה ההצהרתית יוצג התובע ע"י הנתבע 1 אף בהליך פלילי בו הואשם בשימוש בסמים. שכר הטרחה שולם לו בגין שירותיו המשפטיים בשני ההליכים.

בנוסף, טען הנתבע 1, כי התובע עצמו מושתק מהעלאת טענות להתרשלות הנתבע 1, כיוון שהיה מודע היטב להליכים השונים והוא שביקש לתבוע את תומר בלבד ולא את הנתבע 5. בנוסף, טען כי התובע הוא אשר נמנע מביטול התלונה במשטרה בהתאם להסכם הראשון כך שההסכם השני התאיין משהוגש כתב אישום בכל מקרה נוכח אי ביטולה של תלונת התובע.

הנתבע 2 – התובע טען כי הנתבע 2, הוא הסיוע המשפטי, התרשל בכך שלא בחר עורכי דין מקצועיים ובכלל זה כאשר קיבל לשורותיו את הנתבעים 3-4 אשר כפי שיובא לעיל, התרשלו במתן ייצוג הולם בהתאם לסטנדרטים המקובלים.