וגמן נ' לוי

פסק דין

בקשה לדחיית תביעה על הסף.

המשיב, סטניסלב וגמן [להלן – "סטניסלב"] הגיש נגד המבקש, תומר לוי [להלן – "תומר"] תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך תקיפה שתקף אותו תומר לטענתו ביום 1.12.08 [להלן – "התקיפה"]. בתביעתו הוא מפרט עוולות נזיקיות של תקיפה, כליאת שווא והפרת חובה חקוקה.

תומר הגיש בקשה מרובת מלל לדחיית התביעה על הסף, אך לא ציין במסגרת איזו הוראת דין מוגשת היא ואף לא ציין מושגים טריוויאליים וידועים כ"מעשה בית דין", "השתק עילה" או "השתק פלוגתא". ואולם מגוף הבקשה עולה כי בפועל טוען תומר לקיומו של מעשה בית דין המשתיק את סטניסלב ביחס לתקיפה הנטענת. די בתכנים אלה על מנת לאפשר דיון בבקשתו.

אם כך, עסקינן בבקשה לפי תקנה 101 [א] [1] לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

רקע ונתונים שאינם במחלוקת

תומר, בעל גלידריה בתל אביב, העסיק בה את סטניסלב בזמנים הרלוונטיים.

לטענת תומר, תועד סטניסלב שעבד אצלו כ – 4 חודשים, כשהוא נוטל שלא כדין וללא רשות, כספים מקופת הגלידריה.

לדרישת תומר, עשה וחתם סטניסלב על שטר חוב בסך 30,000 ₪ לטובתו של תומר [להלן – "שטר החוב"]. לטענת סטניסלב, הושגה חתימתו מפגמים ברצון ותוך כפייה פיסית – תקיפה וכליאה שביצע בו תומר באותו יום, ה – 1.12.08.

שטר החוב הוצג אך לא נפרע. על כן פתח תומר תיק הוצל"פ לביצוע השטר ומספרו 01-14102-09-2 [להלן – "תיק ההוצל"פ"].

סטניסלב התנגד לביצוע השטר. בין יתר טענותיו, הצהיר כי השטר נעשה עקב הכפייה והתקיפה. סטניסלב אף הגיש על כך תלונה במשטרה.

ביום 26.5.09, מועד הקבוע לשמיעת ההתנגדות, הגיעו הצדדים להסכם פשרה [להלן – "הסכם הפשרה הראשון"]. הסכם זה קיבל תוקף של החלטה על ידי רשם בית המשפט אבי שליו [בש"א 210930/09]. יצוין כי סטניסלב היה מיוצג בהליך זה על ידי עו"ד. בהיעדר ערעור, הפכה ההחלטה לחלוטה.

על פי הסכם הפשרה הראשון:

1. התנגדות סטניסלב נדחית.

2. תיק ההוצל"פ ייסגר כפוף לתשלום 20,000 ₪, ב – 50 תשלומים.

3. אם לא יעשה כן, יופעלו נגד סטניסלב הליכי הוצל"פ לגביית יתרת החוב.

4. עם העמידה בהסכם אין לצדדים טענות אחד כלפי השני בגין יחסיהם הקודמים.

5. סטניסלב יודיע למשטרה על ביטול תלונתו תוך 10 ימים.

אך זו הייתה רק ראשיתה של הדרך. שכן בספטמבר 2009 הגיש סטניסלב בקשה להארכת מועד ולביטול הסכם הפשרה הראשון. ב- 16.10.09 דחה כב' הרשם שליו את הבקשה תוך שציין בהחלטתו שעל סטניסלב להגיש בקשה מתאימה לביטול ההסכם.

סטניסלב לא אמר נואש. בפברואר 2010 הגיש תביעה לסעד הצהרתי [ת"א 8107-02-10]. כאן התבקש בית המשפט להורות על בטלות שטר החוב והסכם הפשרה הראשון. בכתב התביעה שב סטניסלב וטען לפגמים ברצון, לרבות בגין התקיפה, בעת עשיית שטר החוב. כן טען כי הסכים להסכם הפשרה הראשון עקב השפעה מוטעית של בא כוחו דאז ו"ללא שהתובע ... היה מודע למכלול ההשלכות של ההסדר".