ואכד נ' ועדה מקומית לתכנון נצרת

החלטה

1. בפניי בקשה לביטול צו הפסקת בניה מנהלי, שניתן ביום 30/9/13 (להלן: "הצו").

2. ב"כ המבקש טען במסגרת הבקשה, כי הוא פנה למשיבה להעביר למבקש, באמצעותו, את כל החומר אשר שימש בסיס לצו ההפסקה, ועד יום הגשת בקשה דנא, לא התקבלה כל תשובה מהמשיבה. כן, המשיבה לא הבהירה, כי יש בסיס כלשהו לחשד, שהמבקש הוא שביצע המעשים, אשר בגינם הוצא צו ההפסקה המנהלי.

3. מנגד טענה המשיבה כי הצו הוצא נגד המבקש, מאחר והוא ו/או מי מטעמו מבצעים עבודות בנייה ללא היתר בגוש 17507, חלקה 4 ובייחוד מגרש 5 מאדמות נצרת. על-אף שהוצא הצו, הוא ו/או מי מטעמו המשיכו בביצוע עבודות בנייה ללא היתר, ובגין כך נקטה הוועדה בהליך שיפוטי נגדו, וביום 9/10/13 הוגשה לבית-משפט דנא, בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו זמני לאיסור שימוש ומניעת פעולות נגדו.

כב' השופט סבאג בהחלטה מיום 9/10/13 נעתר לבקשה, ונתן צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות כנגד המבקש וכל הפועל בשמו, מטעמו ו/או ברשותו האוסר עליהם לעשות כל פעולה במקרקעין, מושא הבקשה.

לאור העובדה, כי קיימים צווים שיפוטיים כנגד המבקש, הרי מתייתר הדיון בבקשה לביטול הצו המנהלי. מכל מקום, צו ההפסקה המנהלי אינו אקטואלי, מאחר ותוקפו כ- 30 יום, וקיימים צווים שיפוטיים בתוקף כנגד המבקש. יחד עם זאת מצאתי לנכון להתייחס לבקשה גופה.

4. ביום 29/10/13 התקיים בפניי דיון במעמד ב"כ הצדדים, כאשר הטענה העיקרית של ב"כ המבקש הינה, כי הצו חייב להיתמך בראיות כלשהן מנהליות, המראות שיש יסוד לצו. מרשו קיבל לידיו את הצו בלבד ותו לאו, והוועדה לא מוכנה להראות החומר ששימש את היסוד לאותו צו, ובנוסף במסמך אחר המדינה כותבת שמה ששימש יסוד להוצאת הצו ביום 30/9/13, היה ביקור שנערך במקום שבוע לאחר מכן, וכי אין שום ראיה שהיה מוצדק להוציא הצו.

במסגרת הדיון, ב"כ המבקש, ביקש להורות גם על ביטול הצו השיפוטי. ברם, בסופו של דבר חזר בו מבקשתו בפניי לביטול הצו השיפוי ולדבריו יפעל בנדון מול כב' השופט סבאג.

5. מנגד טען ב"כ המשיבה, בין היתר, כי כי הצו הוצא כדין, המבקש מודה שהוא בונה, הוא לא מציג או אומר שיש לו רישיון. צו מניעה מנהלי הוא כלי ראשוני בחוק תכנון ובניה, שבא אחריו צו הפסקה שיפוטי, הצו כיום אינו אקטואלי מבחינת התועלת שלו והוא הוצא כדין. כן, הם לא מצרפים את חומר החקירה לצו ואין חובה למסורו למבקש במעמד מסירת הצו.

6. באחרית הדיון, הגיש ב"כ המשיבה העתק מהבקשה, אשר הוגשה לכב' השופט סבאג על נספחיה, וביקש לחקור את המבקש אם הוא הבונה בפועל ומה הקשר שלו למבנה זה. מנגד, ב"כ המבקש טען, כי המבקש לא חייב להגיש תצהיר ולהיחקר, וכי החובה היא על הוועדה להציג תשתית ראייתית המחייבת אותו להעיד או לא להעיד.

דיון :

7. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

8. בסעיף 224 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן : "החוק"), נקבע :

"היה ליושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה - גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או ליושב ראש הועדה המחוזית או למתכנן המחוז או למהנדס העיר, ובאין מהנדס עיר - למהנדס שהוסמך לכך על ידי יושב ראש הועדה המחוזית או על ידי יושב ראש הועדה המקומית...יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן - צו הפסקה מינהלי)".

בסעיף 230 נקבע, מה יפרט הצו :

"צו הפסקה מינהלי יפרט בין השאר –

(1)את המקרקעין שעליהם הוא חל;

(2)את העובדה שהעבודה או חלק ממנה בוצעה ללא היתר או בניגוד לתכנית או באיזו מידה יש בהם משום הפרת תנאי ההיתר; בוצעה העבודה בניגוד לתכנית, יפרט הצו את שם התכנית, את העבודה שבוצעה בניגוד לה ואת הוראת התכנית שהופרה;

(3)את החלק שבוצע מתוך העבודה שיש להפסיקה;

(4)את הוראת סעיף 236 בדבר הזכות לבקש ביטול הצו, ואת המועד והמקום להגשת הבקשה לביטול הצו".