. ואח' נ' .

פסק דין

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 13.9.10, פיצוי התובעים בשל פגיעה בשער

הביטחון של התובעת 1 (להלן – היישוב), ביום 7.2.10.

2. יצוין, כי התביעה המקורית הוגשה גם נגד 6 שוטרי מג"ב (להלן – השוטרים), מבלי שצוינו שמותיהם.

ביום 15.12.11 הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו פורטו שמותיהם של השוטרים, וביום 12.2.12 נתקבלה הודעת ההכרה בחסינותם של השוטרים והם נמחקו.

התביעה נותרה , אם כן , כנגד הנתבעת (להלן – המדינה) בלבד.

3.על פי כתב התביעה, מדובר במסע נקם מכוון של השוטרים ביישוב ובתושביו, במסגרת סיור שגרתי שנערך על ידי פקחי המנהל האזרחי, בליווי השוטרים, לשם בדיקת יישומה של מדיניות הממשלה בנוגע להקפאת הבנייה היהודית בשטחי יו"ש.

4.על פי כתב התביעה, ליישוב שני שערי ביטחון חשמליים – האחד ממוקם בכניסה הראשית ליישוב (להלן – שער היישוב), והשני ממוקם בכניסה השנייה ליישוב, בסמוך לשכונה הקרויה "שכונת העי", אשר נמצאת בשיפולי הגבעה עליה מוקם היישוב (להלן – שער הביטחון).

התובעים מודים כי ניידות הפיקוח, בליווי השוטרים, נכנסו ליישוב דרך שער היישוב, וכאשר ביקשו לצאת דרכו לאחר ביצוע משימותיהם ביישוב – קיימו מספר אנשים מחאה בשער היישוב.

לטענת התובעים, היה מדובר במחאה שקטה ובלתי אלימה, ושני כלי רכב אף חסמו את שער היישוב (ראה סעיף 10 לכתב התביעה).

לטענת התובעים, הניידות ביצעו פניית פרסה מבלי לנקוף אצבע לשחרור היציאה הראשית, ונסעו לשער הביטחון.

השוטרים בעטו בשער הביטחון ברגליהם , שברו והרסו אותו, והצליחו להזיזו תוך הריסת חלקו התחתון ועקירת חלקים ממנו.

כך הצליחו השוטרים לצאת מהיישוב עם כלי הרכב, כאשר הם מותירים אחריהם שער ביטחון פרוץ והרוס, תוך הפקרת חייהם וביטחונם של תושבי היישוב.

5.התובעים דורשים סכום של 170,717 ₪ המורכב כדלקמן (ראה סעיף 38 לכתב התביעה):

20,717 ₪ לתובעת 1 - עלות תיקון שער הביטחון בהתאם לחשבונית שצורפה לכתב התביעה ובהתאם לחוות דעת שמאית.

150,000 ₪ לתובעים 2 ו-3 – פיצוי בשל הסבל הרב הנטען שנגרם להם, פגיעה בזכותם החוקתית של התושבים לביטחון, פגיעה בזכויותיהם המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, פיצוי בשל עוגמת נפש רבה, וכן פיצוי עונשי בשל מעשי השוטרים.

6.לטענת התובעים, השוטרים ביצעו כלפיהם עוולות שונות , ובין היתר עוולת רשלנות ו/או מטרד לציבור לפי פקודת הנזיקין, התרשלו ולא נקטו באמצעי הזהירות שהיו צריכים לנקוט בהם בנסיבות העניין, ובחרו להפעיל שימוש בכוח ולגרום ביודעין נזק כבד, כאשר היה ביכולתם להגיע לתוצאה המבוקשת (יציאה מהיישוב) ללא גרימת הנזק ותוך הפעלת סמכויות שהוקנו להם בחוק לפיזור ההתקהלות בשער היישוב ולפתיחת נתיב היציאה.

עוד נטען, כי השוטרים או מי מהם פעלו בניגוד לכל דין, ובפרט בניגוד לסמכויות שהוקנו להם בהתאם להוראות פקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א – 1971 ובניגוד להוראת סעיף 3 לפקודה, ובכך ביצעו עוולת הפרת חובה חקוקה.

7.בסיכומיהם טוענים התובעים כי חומר הראיות מלמד כי אין מדובר רק בטעות תמימה בשיקול הדעת של השוטרים , כי אם בבחירה מודעת, שלא לומר מכוונת, באופציה הרסנית וזאת מתוך שיקולים זרים, לרבות יצר נקם, ולכל הפחות – מתוך שוויון נפש לגרימת נזק ליישוב.

לטענת התובעים, השוטרים, ובראשם השוטר יניב אוחנה שהיה מפקד הכוח ביום האירוע (להלן – אוחנה) , לא רק שהתרשלו במילוי תפקידם, אלא ניסו לכסות על כך באמצעות הכחשת הנזק ואף דיווח כוזב בדוחות רשמיים שמילאו ובהודעותיהם במשטרה, לפיהם לא גרמו לנזק כלשהו בפעולתם.