ואח' נ' פרידמן ואח'

החלטה

המבקש הגיש בקשה ליציאה לחופשה משפחתית בעיר אילת בבית מלון "רויאל ביץ''" בין התאריכים 07/06/11-11/06/11.

המבקש נתון היום במעצר בית לילי בלבד, תוך שאופשר לו לצאת לעבוד בעסקו של אביו בימים א' עד ו'. לבד משהייה במעצר בית לילי בין השעות 23:00- 06:00 בוטלו כל התנאים המגבילים שהוטלו על חירותו של המבקש.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ולאחרים קשירת קשר לביצוע שוד והחזקת סכין שלא כדין בצוותא חדא. המבקש הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ודיון הטיעונים לעונש קבוע לחודש אוקטובר ש"ז.

ב"כ המבקש הדגיש את חשיבות החופשה בעבור המבקש ומשפחתו, הבהיר את הנורמטיביות המאפיינת את מכלול חייו של המבקש וכן הטעים את הקפדתו על התנאים שנקבעו בעניינו קלה כחמורה.

עוד הודגש כי המבקש יהיה נתון בליווי צמוד של מפקחיו, ככל שתאושר החופשה המבוקשת.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה להחלטה שניתנה בעניינו של הנאשם 2 באותו כתב אישום ביום 18/05/11, לפיה במסגרת איזון האינטרסים המתבקש, נדחתה בקשתו ליציאה לחופשה משפחתית בחו"ל.

עוד טענה המשיבה כי סיום ההליך מצוי "מעבר לפינה", כך שהמבקש יכול לכלכל צעדיו גם בהתחשב בנתון זה.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

עקרון השוויון בין המבקש לבין הנאשם 2, כמו גם בין המבקש לבין עצורים אחרים מקשה על קבלת הבקשה.

קיים קושי בקביעת חלופת מעצר ולו זמנית רק ביחס למי שידו משגת לזכות בה. כמו כן, בהחלטת כב' השופטת זמיר מיום 18/05/11, הועדף אינטרס הציבור על פני האינטרס הפרטני של הנאשם 2 בשים לב לאופי האירועים נשוא כתב האישום ויכולת השליטה במועד החופשה המשפחתית.

כב' השופטת זמיר אבחנה את האינטרס הפרטני של משוחררים בתנאים והתייחסה לאינטרס ממשי וחשוב כפרנסה והשלמת לימודים, שנגדו יכול ולעיתים ייסוג האינטרס הציבורי שבהפחתת מסוכנות. אין המדובר במקרים שכאלו ותאום חופשה משפחתית גם לשם חגיגה בגין הקמת חברה כעמדת ב"כ המבקש- יכול להידחות לאחר שייגזר דינו של המבקש.

כב' השופטת זמיר קבעה איזון אינטרסים שכזה בהעדר תלות במיקום החופשה המבוקשת- חו"ל בעניינו של הנאשם 2 או אילת בעניינו של המבקש.

ככל שאקבל את הבקשה, ייווצר חוסר שוויון מפגיע בין המבקש לבין הנאשם 2 וסברתי כי די בכך כדי לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, יש להוסיף כי קיים קושי מובנה להורות על חלופת מעצר בית ולו לילי במסגרת בית מלון.

למעשה, מוגשת הבקשה ללא ידיעת או הסכמת בית המלון ויכול שבכך יש משום פגיעה בזכות בית המלון לאוטונומיה בהחלטותיו על זהות משתכניו ואורחיו. על אותו משקל, לא היה בית המשפט מורה על שחרור לחלופת מעצר בית ללא קבלת הסכמת בעל אותו בית בו ישהה העצור.

כמו כן, בית מלון רשאי, בנסיבות מסוימות, לסלק אורח משטחו או להעבירו לבית מלון אחר וקיים קושי בקבלת הבקשה גם בהקשר זה (ראה ב"ש נצ' 1994/09 עזאלדין נ' מדינה ישראל- לא פורסם, ניתן ביום 18/09/09).

אחרון אך לא בחשיבותו, אכן מעצר הבית הלילי פוגע פגיעה מסוימת בחירות המבקש, אך סברתי כי זו ראויה נוכח מסוכנותו הנשקפת בהתחשב בעבירות בהן הודה. אמנם, מסוכנותו של המבקש מצטמצמת לעת הודיה אך אין לומר כי אויינה כליל והאיזון הנדרש בין האינטרסים השונים כבר מצא ביטויו בעצם הותרת מעצר בית לילי בלבד.

כך אף בהתחשב בשעת ביצוע העבירות (00:45).

מכל האמור, סברתי כי יש לדחות את הבקשה.