רת"ק
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1824-02-12
02/02/2012
|
בפני השופט:
אברהם אברהם
|
- נגד - |
התובע:
שמעון ואזאנא
|
הנתבע:
יהודית סולימני
|
פסק-דין |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' השופט א' גולדקורן) מיום 29.11.2011
פסק דין
המבקש תבע את המשיבה לפיצויו על נזק שגרמה לביתו ולחצריו, על ידי אש שיצאה מאמגזית שלה, אותה היא הבעירה מחוץ לביתה.
בית המשפט קמא בחר לברר תחילה את שאלת הנזק, קודם לבירור שאלת החבות, וקבע כי הנזק ושיעורו לא הוכחו, ולכן דחה את התביעה.
על כך באה בקשתו של המבקש שלפניי, בה הוא טוען כי היה על השופט קמא לפתוח בבירור האחריות, ורק אחר כך לברר את שיעור הנזק. מכל מקום הוא טוען כי הוכיח את נזקיו, שבחלקם אף הודתה המשיבה בכתב הגנתה.
לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, לא ראיתי ליתן רשות לערער, ולכן מצאתי לדחות את הבקשה, ואלה טעמיי:
אכן, בתביעת נזיקין פותח, דרך כלל, בית המשפט בבירור שאלת אחריות, ורק אם נקבע קיומה הוא ניגש לבירור שיעור הנזק. אלא שהדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ויש בידו לפתוח בבירור שאלת הנזק, שאם ימצא כי נזק לא נגרם כתוצאה מן המעשה המזיק הנטען – יש בידו לדחות את התביעה. וכך אמנם בחר השופט קמא לעשות, בפותחו בבירור שיעור הנזק.
ולעניין גופו. בית המשפט קמא קבע, כי המבקש לא הוכיח את הנזקים הנטעים מפיו. קביעה זו היא קביעה עובדתית, שבית משפט שלערעור איננו נוהג להתערב בה, לא כל שכן כאשר עניין לנו בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. די בכך על מנת לדחות את התביעה. למעלה מן הדרוש אומר, כי קביעותיו של בית משפט השלום מתבקשות. לבד מהפניה לכתב תביעתו, ובה פירוט של הנזקים הנטענים, לא הציג המבקש כל ראיה מוחשית המוכיחה את שיעור הנזק לו הוא טוען. הוא טען, כי יש בידו הצעות מחיר לתיקון הנזק, חלקן ניתנו לו בעל פה וחלקן בכתב. אלא שאת נותני ההצעות הוא לא הביא לעדות, כפי שלא הציג גם את ההצעות, שלטענתו ניתנו לו בכתב. בפני השופט קמא לא עמדה, אפוא, כל ראיה של ממש, ממנה ניתן היה לקבוע את שיעור הנזק.
על כל אלה אוסיף, אף שהדבר לא נטען מפי המבקש, כי בחנתי, על ידי עיון בפרוטוקול הדיון ושאר מסמכים שבתיק בית המשפט קמא, אם אפשר וזכותו הדיונית של המבקש קופחה, שמא לא ידע כי מדובר בישיבה שנועדה לגביית ראיות ולכן לא הצטייד בראיות לאותה ישיבה, ומסקנתי היא, כי נשמרו זכויותיו הדיוניות של המבקש, שכן הישיבה נועדה, כאמור, לשמיעת הראיות, וכשכזו היא תכליתה, היה על המבקש להצטייד לאותה ישיבה בראיות המוכיחות את נזקיו. את זאת הוא לא עשה.
סוף דבר, משלא הוכיח המבקש את נזקיו, נכון עשה בית המשפט קמא כאשר דחה את תביעתו.
הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובת המשיבה – לא אתן צו להוצאות.
ניתן היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.