ו"ע 45764-02-13 צמח(המנוח) ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר, ו"ע 59062-11-12 נחום פורטונה (המנוחה) נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה

בפנינו שני עררים ש אוחדו לצורך הדיון שכן מדובר בנסיבות זהות ובשאלה משפטית שהה בשניהם. העוררים הם יורשים של מנוחים יוצאי לוב אשר הגישו תביעות למשיבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ונדחו. התובעים נפטרו מבלי לערור על החלטות המשיבה והעררים נשוא הדיון הוגשו ע"י היורשים.

ב"כ העוררים הסתמך בטיעוניו על הערת של כב' השופט ורדי ברע"א 7767-08-11 עזבון זנזורי ואח' נ' רשות המוסמכת בסעיף 9 לפס"ד, לפיה בנסיבות מסוימות ניתן לאפשר לעיזבון להגיש ערר בשמו של ניצול שנפטר.

על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת וועדת העררים וקבע כי הזכות לתגמולים אינה ניתנת להורשה, הגישו המערערים ערעור לבית המשפט העליון שדחה ערעורם ואף ביקשו דיון נוסף: רע"א 7136-12 ודנ"א 2591/14, ובקשתם נדחתה.

ההלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון ברורה וחד משמעית, היינו כי "הזכות לתגמולים מכוח החוק זכות אישית היא, השואבת מתכליתו של החוק. וככזו, שאלת העברתה בירושה נגזרת מהוראותיו של החוק בעניין זה" (סעיפים 27 ו-28 לפסה"ד בערעור)), וכן: "התנאי היסודי להתגבשות הזכות לתגמולים שבלעדיו אין, הוא הכרה מצד המשיבה בזכותו של הניצול לתגמולים. ולפיכך, רק לאחר הכרה שכזו –לכל המוקדם – הופכת הזכות הערטילאית לזכות העשויה לעבור בירושה." (שם סעיף 31).

לאור הלכה המחייבת כיום, העיזבון/היורשים אינם יכולים לבוא בנעלי הניצול ולהגיש ערר או ערעור לאחר פטירתו.

לשם השלמת הדברים נציין כי לגבי חריג "ההליכים התלויים ועומדים", לקיומו טענו המערערים בפני ביהמ"ש העליון, נפסק כי "חל רק לגבי השלמת ההכרעה באותו הליך תלוי ועומד, ואין להקנות ליורשים ליצור הליך חדש של ערר" (דנ"א 2591/14 פיסקה 52).

ובאשר לחריג הנוסף שנדון, חריג הטעות, נפסק כי החלטות המשיבה בזמנו לדחות תביעותיהם של יוצאי לוב שטענו לנרדפות מכוח הלכת הפחד, היו בהתאם להלכה הפסוקה ואינן בגדר טעות מצד המשיבה.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את שני העררים.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מיום קבלת פסה"ד בשאלה משפטית בלבד.