ו"ע 35546-05-14 שלומוביץ נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

זהו ערר על סירוב המשיבה להכיר בעורר כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957. העורר נולד בהונגריה בשנת 1938. לגרסתו, בשנת 1939 נמלטה משפחתו מהונגריה מאימת הגרמנים והגיעה לא"י באוגוסט אותה שנה.

תביעתו נדחתה ע"י המשיבה בנימוק שעזב את הונגריה למעלה משנה וחצי לפני תחילת ההשפעה הנאצית, והכוונה להוראת סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני לפיו ההשפעה הגרמנית בהונגריה, רומניה ובולגריה החלה ב- 6.4.41.

מטבע הדברים העורר עצמו אינו יכול לזכור את הנסיבות בהן עזבה המשפחה את ארץ הולדתו. גרסתו נסמכת, לטענתו, על מה שסופר לו ע"י אביו ואין בידו כל ראיה לתמוך בה.

וזו גרסת העורר:

אביו היה סוחר ביצים בהונגריה והוזהר ע"י שותפו לעסקים, שלא היה יהודי, כי לא ירחק היום בו יגיעו הגרמנים להונגריה, יפגעו במשפחת העורר בשל יהדותם ובשותף בגלל שניהל עסקים עם יהודי. שני השותפים החליטו להקדים תרופה למכה, השותף ברח לאנגליה ואבי העורר עלה לפלשתינה. בני משפחת העורר שנותרו בהונגריה נספו בשואה.

מוסיף ומספר העורר כי אביו היה מבוסס כלכלית, הוריו התנגדו לעלייתו לא"י והסיבה היחידה להחלטתו לעזוב עסקיו ומשפחתו היתה החשש מפני הצפוי לו מידי הגרמנים.

באת כוח העורר מבקשת לקבל את הערר בטענה שעומדת לעורר עילת נרדפות לפי הלכת הפחד, ומפנה לפס"ד של הוועדה בת-א ו"ע 54269-03-12 טוני אילון נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה שם קבענו כי הלכת הפחד הינה עילה נפרדת ועצמאית שאינה כפופה להוראת סעיף 43 הנ"ל.

דיון

• בפתח הדיון נחזור על האמור בפסיקה באשר למהותה של הלכת הפחד: הלכת הפחד הינה הרחבה של עילת האלימות הנאציונל-סוציאליסטית המוכרת ע"י הדין הגרמני. סעיף 1 לחוק הפיצויים הגרמני מגדיר נרדף הזכאי לפיצויים: "מי שסבל נזק בחייו, בגופו, בבריאותו, בחירותו, ברכושו, בהונו, או בהתקדמותו המקצועית או הכלכלית, על ידי שננקטו נגדו אמצעי אלימות נאציונל-סוציאליסטיים, אם מפאת התנגדותו לנאציזם ואם מחמת גזעו, דתו או השקפתו". (דנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת).

  הלכת הפחד הוכרה כעילת נרדפות בפסיקה הישראלית, בעקבות הפסיקה הגרמנית, בפסק דין של בית המשפט העליון ר"ע 217/83 חוה שוהם נ' הרשות המוסמכת אשר קבע כי לא רק אלימות בפועל מהווה עילת נרדפות אלא גם פחד מפני אלימות נאציונאל-סוציאליסטית, זאת בתנאי שהחששות מעוגנים בעובדות אובייקטיביות. על פי ההלכה הפסוקה, הלכת הפחד קמה במקום בו משולב חשש סובייקטיבי עם תשתית אובייקטיבית שיש בה כדי לבסס את סבירותו של החשש, ראה רע"א 2150/08 אברהם יונגרייז נ' הרשות המוסמכת.