עווד נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה

העורר, מיתקאל עווד (להלן – העורר), הגיש ביום 4.12.17 "הודעה ובקשה לבית המשפט" (להלן – הבקשה), במסגרתה ביקש לצרף ראיה נוספת במסגרת העררים דנן. הראיה הנוספת שהגשתה מבוקשת הוא פרוטוקול דיון ופסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים מיום 25.10.2017 בתיק ע"א 17803-12-16 (להלן – פסק הדין או הערעור, צורף כנספח 1 לבקשה).

הבקשה הוגשה על ידי ב"כ העורר, לאחר שהתקיים דיון הוכחות בעררים דנן, הוגשו סיכומי הטענות בכתב מטעם הצדדים, ולמעשה מלאכת כתיבת פסק הדין היתה כבר בעיצומה. המשיב, מיסוי מקרקעין חיפה (להלן – המשיב) מתנגד לבקשה להוספת הראיה.

טענות העורר:

1.פסק הדין הגיע לידי המבקש ביום 29.11.2017, והבקשה לצרפו כראיה הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר שנודע לעורר על קיומו.

2.פסק הדין קובע כי הזכויות בחלקה 6 גוש 11509 (להלן – המקרקעין) יועברו משמה של חברת ע.ב דליה אשדוד בע"מ (להלן – החברה) לה"ה סלימאן עז אל דין חלבי ודיאב עז אל דין חלבי (להלן – המשיבים בערעור) תמורת 260,000 ₪. המקרקעין נשוא פסק הדין בערעור הינם אותם מקרקעין אשר ביחס אליהם הוצאה על ידי המשיב שומת מס הרכישה נשוא הערר בו"ע 49537-10-15. לפיכך, לעמדת העורר משמיט פסק הדין את הבסיס מתחת לשומת מס הרכישה נשוא הערר בו"ע 49537-10-15.

3.העורר טוען כי בית המשפט המחוזי נתן בפסק הדין תוקף למכירת המקרקעין לצד ג', כך שאין זה מתקבל על הדעת כי העורר יחויב בשומות נשוא הערר שהוצאו לו בשל עמדת המשיב כי המקרקעין ניתנו למערער בתמורה למניותיו בחברת ע.ב. דליה אשדוד.

4.פסק הדין הינו רלוונטי לצורך הכרעה נכונה וצודקת בעררים דנן, גם אם העורר לא היה צד להליך התביעה בבית משפט השלום ולהליך הערעור שבעקבותיו ניתן פסק הדין. הרלבנטיות נובעת עקב הנגיעה למקרקעין. לא יתכן כי פסק דינה של ועדת הערר בעררים דנן יעמוד בסתירה לפסק הדין בערעור, אשר ניתן על ידי מותב של אותו בית משפט. לעמדת העורר, ממצאי פסק הדין "הינם חלק מהדין אשר בית המשפט אמור להסתמך עליו" והם בגדר עובדה מוגמרת, ועל כן לא נדרשת כל חקירה של עד כלשהו בקשר עם צירוף הראיה המבוקשת.

5.הבקשה הוגשה בסמוך לאחר שנודע לעורר על קיומו של פסק הדין בתיק הערעור. העורר אף יידע את ועדת הערר אודות קיומו של הליך מקביל הקשור למקרקעין נשוא הערר במסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמו, שם צוין כי מתנהל הליך בבית משפט השלום לפירוק השיתוף במקרקעין. אין בפי המשיב כל נימוק לגופו של עניין מדוע יש לדחות את הבקשה.

עמדת המשיב:

6.העורר כלל אינו צד לפסק הדין שצירופו מתבקש. על פי הצעת ההרכב בהליך הערעור, פסק הדין יבוא במקום פסק דינו של בית משפט השלום בת"א 7201-07-08. מעיון בתיק הנ"ל עולה כי המשיבים בערעור הינם נתבעים 1 ו-2 בו, מתוך כ-30 נתבעים שהעורר אינו נמנה גם עליהם.

7.טיעוני העורר אינם ברורים, ובפרט לא מובנת הסיבה שבגינה נזכר העורר רק עכשיו ליידע את בית המשפט כי במקביל מתקיים הליך הקשור למקרקעין נשוא הערר (אם אכן מדובר באותם מקרקעין).

8.יש לדחות את טענות העורר לעניין "השמטת הבסיס לשומה" נשוא הערר בשל פסק הדין שהגשתו מבוקשת בבקשה דנן.

דיון והכרעה:

9.הלכה היא כי על בעלי הדין מוטלת החובה הדיונית להגיש ראיותיהם ב"חבילה אחת" ולא בתפזורת ולפעול בהתאם לסדרי הדין ולהחלטות בית המשפט. כל המבקש לחרוג מסדרי הדין, מוטל עליו הנטל לשכנע כי עניינו יוצא חריג ומצדיק סטייה מאותו הכלל

ראו: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון (5.7.1992)

רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ (13.12.15).

10.בית המשפט נדרש לאזן בין ערך גילוי האמת, מחד גיסא, לבין שיקולים דיוניים הנוגעים ליעילות וסופיות ההליך, מאידך גיסא.

ראו: רע"א 1811/15 מיראלי (מירלשווילי) נ' מירלשווילי (5.5.15).